להקת מחול 'ג'ינוליה', אשדוד – 'התבוננויות' (בכורה). כוריאוגרפיה: יוסף תמים.

סוזן דלל, ת'א, ינואר 21

אורה ברפמן

הופעת בכורה ללהקת מחול חדשה בפריפריה, הקמה כנגד כל הסיכויים, ראויה לברכות, עידוד וצרור איחולים.

אפשר למנות על יד אחת את הלהקות ששרדו רחוק מהמרכז ובראשם את 'הלהקה הקיבוצית'  מגעתון שהיא אחת משלש הלהקות הגדולות בישראל. להקת 'קמע' מבאר-שבע מתמודדת עם לא מעט קשיים כמו גם להקת פאנוב מאשדוד. עד היום, אין תקדים ללהקת מחול קומפקטית שצצה יום בהיר רחוק מהמרכז ושרדה די זמן כדי להתמודד על מקום בחזית המחול העכשווי.

על פי מופע הבכורה שלה, נראה כי 'גינוליה' מבקשת להוות תקדים מסוג זה. הלקה נוסדה על ידי חיליק ג'ינו שהוא אף מנהלה האמנותי ואילו את תכנית הבכורה יצר הכוריאוגרף יוסי תמים.

לתמים לא מעט נסיון מקצועי בארץ ובחו'ל, בעיקר בגרמניה ורקורד של מי שהצליח לעבוד עם קבוצות בשלב מעבר בין הטרום-קצועי למקצועני וכישוריו אלה עמדו לו בעבודה 'התבוננויות'. בקבוצה הנוכחית שישה רקדנים; ארבע בנות ושני רקדנים גברים. מרביתם בשנות העשרים המוקדמות ורקדן יחיד המבוגר מהם בעשור. בין הרקדנים יש פערים בנסיון הבימתי וברקע המקצועי וכדי ליצור אנסמבל בעל מאפיינים משלו, תדרש עבודה נוספת. אחד הדברים שהפריעו היו אי אחידות בסגנון התנועה אצל חלק מהמשתתפים שעדיין לא נפטרו ממחוות ( ג'סטות) ששייכות לדיסיפלינות אחרות מתקופת הכשרתן.

 לזכותו של תמים, וזה הישג לא מבוטל, כל הרקדנים קבלו הזדמנויות מגוונות ואיפשרו לכל אחד להראות במיטבו באותם חלקים שהיו תפורים למידותיו ולאותם הרקדנים המנוסים יותר- להראות פנים מגוונות  ומורכבות יותר.

העבודה עצמה כפי שמעיד שמה, עוסקת בהתבוננויות, מילה המכילה מבט, בינה ואת האינטראקציה ביניהם כמו גם זו המתקיימת במקביל בין הצופה למבצע. תמונתה נבנית מחיבור הדרגתי של חלקיקיה עד להשלמת הקולאג'. היו ביצירה לא מעט רגעים בעלי ייחוד ועניין, במיוחד במסגרת הדואטים הקצרים הרבים שמהם מורכבת התכנית. עם זאת, העבודה תצא נשכרת מהידוק וניפוי חומרים נוסף.

במהלך העבודה ישנם שלושה קטעי מעבר בהם רקדנים מדקלמים טכסטים; הראשון באנגלית- בביצועו המדויק של אשר גלמן, עולה חדש ממרילנד, בעל כישורים תיאטרליים וחן לא מבוטל המגלם דמות שנונה של הומוסקסואל במועדון כושר. השני- טכסט בגרמנית שמביא סשה אנג'ל והרקדנית הצעירה ביותר- קטי גורדובר (20( שמעבירה טכסט טעון מדוקלם במונוטוניות ובטון אחיד ומורט עצבים. אינני יודעת אם בחירת סגנון הגשה הוא ברירת מחדל, אך יוחלף הטון לאלתר.

את העבודה מלווים שני קטעי ווידאו שנעשו על ידי סשה אנגל, הרקדן היותר בוגר בחבורה.

 הקטעים המצולמים בגווני ספיה כמו צילום מהעבר הרחוק, מתמקדים בפניו ובחלק  העליון של הגוף כשהרקדן מטיח בעצמו אדמה ועלים מרקיבים. הווידאו מעניין כשלעצמו ושילובו במסגרת העבודה   מוסיף לה נפח ומימד חתרני משהו, קודר, קשוח. סשה עצמו רקדן בעל נוכחות חזקה ואחד מעמודי התווך של הלהקה.

עלי להודות שבאתי עם רף ציפיות נמוך ביותר, ממגוון סיבות והופתעתי. בסך הכל הלהקה ראויה וכבר היום, יכולה להתמודד עם חלק לא מבוטל של קבוצות מחול – בעיקר הכוונה לקבוצות פרויקטליות-  המתקיימות בשדה המחול הישראלי ולראות שאינה נופלת מהם ו'התבוננויות', במידה ויצירה זו היא סמן כיוון, מאפשרת לשחרר מבט אופטימי לעבר העתיד.