הבלט הישראלי- מדאם בטרפליי. Israel Ballet- Madam Butterfly, TAPAC 10/10/14
צילום: יוסי צבקר
מזה שנים לא ראינו הפקה של בלט קלאסי בן זמננו באורך מלא במסגרת להקת הבלט הישראלי. והנה, בלט על פי המוסיקה מתוך האופרה של פוצ'יני, מדאם בטרפליי, בכוריאוגרפיה של מריאנה ריזקינה (Marianna Ryzhkina ), כוריאוגרפית צעירה יחסית, כנראה בסוף שנות השלושים שלה, לשעבר סולנית בבלט בולשוי, שפרחה בתקופתו של גרייגורוביץ'. 
את ההפקה מלווה ברב טעם תזמורת ראשון לציון בניצוחו של אייתן שמייסר ולוקחת בה חלק הזמרת המוכשרת אפרת אשכנזי.
הבמה שזכתה לעיצוב מינימליסטי ופשוט לכאורה בעיצובה של אנה שרושצ'בה, מחולקת לשני מפלסים בעזרת מבנה גשר מקושת שמעניק לבמה איזור עילי דמוי גשר אוניה ובחלקו התחתון, איזור חשוף רב תכליתי. עיצוב פונקציונאלי לא מכביד שהתאים את עצמו לצרכי התפתחות העלילה.
בהכללה, נאמר כי הכוריאוגרפיה של מדאם בטרפליי עשויה ביד מיומנת שמצליחה באמצעים בסיסיים לבטא את עיקרי העלילה המוכרת.
עיקרי הסיפור אם כן: מאדם בטרפליי היא גיישה עקב נסיבות מסוימות, אך מוצאה ממשפחה מיוחסת יותר. היא פוגשת קצין ימיה אמריקאי חובב נשים יפה תואר, בביצועו של איגור מסצ'יקוב- טייפ קאסטינג מעולה-, והיא מתאהבת בו ומניחה שכוונותיו כלפיה רציניות. הוא חוזר לים ושב אחרי שלש שנים והשניים נפגשים. היא כאם לבנו בן השלש והוא כגבר שנישא לרעייה אמריקאית, חלומו משכבר. משהבינה שהוא לא התכוון לשוב אליה, היא מתמוטטת ומתה. 
כוריאוגרפיה זו, מוסר מנהלה האמנותי של הלהקה, עדו תדמור, נוצרה במיוחד עבור הבלט הישראלי, וזה דבר משמח במיוחד מעשית ועקרונית. מכל מקום, ניכר שהכוריאוגרפיה הזו מתלבשת בטבעיות על היכולות העכשוויות של רקדני הבלט הישראלי, מבלי לאתגר אותם במיוחד. הייתי מרחיקה לכת ואומרת שההפקה הזו אולי לא ממש משקפת את הפוטנציאל של הבלט הישראלי, כפי שאני רוצה להאמין.
דווקא עכשיו כשהלהקה עדיין מבססת את האופי והמאפיינים שלה, היה מעניין כמובן להציג ערב בעל משקל אמנותי מרשים, מקורי יותר ולא להסתפק בבלט נאה, אבל חסר ייחוד של ממש, שנראה כי השיקול שהוא קל לשיווק לקהל רחב, נלקח בחשבון.
בעבודה יש הרבה ריקודים קבוצתיים שמתאפיינים בחן- של שמונה הגיישות- של קציני הימייה, של חבורת ג'ינגס-חאנים המורכבת מגברים עזי מבט וחשופי חזה עם קוקו ארוך ונשים (נשים סמוראיות?) בתלבושות אתנו-סלאביות שאמורה לייצג סמוראים- שאין בינם לבין המראה הסמוראי דבר ולא חצי דבר. אבל חבורות לוחמים אקזוטיים הם חלק בלתי נפרד מהבלטים הרוסיים לדורותיהם ומי שנלין על כך.
ריזקינה עושה עבודה קורקטית ביותר, התנועה זורמת, ופה ושם יש גם מעמדים בעלי ייחוד, במיוחד בסולו של טקהאשי. העין מבחינה רק בשלוש, ארבע דמויות: הקונסול החלקלק, עוזרתה האישית של מדאם בטרפליי ובקצין פינקרטון ובקטגוריה אחרת לחלוטין, ברקדנית טומוקו טקהאשי, רקדנית יפהפייה ממוצא יפני שנאמר לי בתשובה לשאלה כי היא הצטרפה ללהקה. טומוקו היא רקדנית מקסימה והולמת את התפקיד, כולה עדינות וחינניות ועיקר כוחה ביכולת ההבעה שלה שגורמת להזדהות אתה ברגעי שמחה ואושר, כמו באכזבה וכאב.
אם כי לא מדובר על ערב פורץ דרך, לא מבחינה יצירתית או מבחינת הזדמנות לרקדנים לאתגר את עצמם, ההפקה נאה ביותר ומתאימה לקהל בטווח גילאים רחב .