ענבל פינטו ואבשלום פולק- פרחקיר, מוזיאון ת'א. 15 ביולי
צילום: דניאל צ'צ'ניק
טרנד המחול תלוי מקום במוזאונים ממשיך עם עבודתם של ענבל פינטו ואבשלום פולק- 'פרחקיר', יצירה לעשרה רקדנים ושלושה מוזיקאים יפנים שכתבו וליוו את המופע.
כמו עבודתם של 'קליפה' ( מוזאון ישראל), ויסמין גודר ( מוזאון פתח תקווה), גם 'פרחקיר' נוצרה בהתייחס לחלל המיוחד בו הועלתה העבודה, אלא שבניגוד לשמות הקודמים הצמד פינטו- פולק לא ויתר על במה, ולא על ישיבת הקהל מולה. עבודה זו גם לא מבקשת להיות מזוהה עם סוגת הפרפורמנס ואת אתגריה היא שואבת מתוכה. זו בהחלט גישה יותר שמרנית, אבל במבחן החוויה, יש לה יתרון לא מבוטל.
מופע מחול תלוי מקום הראשון שזכור לי היה במבואה של מוזאון תל אביב, בביצוע קבוצת 'מאגמה' המיוחדת, באמצע שנות השמונים. רינה בדש ממייסדות הקבוצה, דייקה: "זה היה ב-85" .
כשלושים שנה אחרי, התקיים המופע 'פרחקיר' בגלרייה לפיסול של המוזאון על במה לבנה רבועה, שצמודה לפינה המפגישה שני קירות צבועים לבן. הקהל ישב מול שתי הפאות הפתוחות של הבמה. בהיעדר קיר אחורי במובן המוכר של במה קונוונציונלית, מרכז ההתרחשות הוא בפינת המפגש, ארכיטקטורה שאילצה פתרונות כוריאוגרפיים מעניינים.
בהיעדר סט ואביזרים הממלאים את מרבית יצירותיהם הקודמות של פינטו-פולק, שהיו חלק אינטגרלי מתפיסת הבמה של תאטרון המחול הייחודי של הצמד הכה מוכשר הזה, וסימנו את הרקע למצע תכני, או סביבתי של העבודה, כאן, התנועה על רקע הבמה הפינתית סיפקה את כל רבדיה של העבודה. אני מהססת לומר שזו עבודת מחול מופשטת , מאחר ואינה מבקשת לדון ביחס בין חלל לקווים ונפחים של תנועה על הבמה, במובן הבלנשייני למשל.
גם בלי האמצעים הבימתיים שהוזכרו לעיל, זו עדיין עבודת תאטרון מחול, אחר, מיוחד ובאופן לא מפתיע ממש מהפנט. 
כאן אני רוצה להתייחס בכמה מילים לתלבושות. עיצוב התלבושות מיוחס בתכנייה ליוצרים, כמו ב עבודותיהם הקודמות. אבל בתכניה יש קרדיט גם לדינה אהרונסון, כמעצבת תלבושות שותפה, וקרדיט מיוחד למוריאל דג'לדטי שהייתה שותפה לעיצוב התלבושות ועיצוב הטכסטיל, שהיה מרשים באופן יוצא דופן. כל אחד מהרקדנים לבש סריג שעוצב עבורו מחומר שנראה סרוג ותפור, אסתטיקה השאובה מעבודות טלאים (patch work ) עמוסה בצבעוניות מאד לא צפויה. למרות השוני בגוונים ובחלוקת השטחים של הגוונים השונים, במבט מכליל נראה שנוצרה אסתטיקה קוהרנטית מיוחדת ומאד מקורית. הסריג תוכנן כך שחלקים ממנו נסרגו באופן מוכר, כמשטח, אבל בכמה מהתלבושות היו חלקים בעלי טקסטורות תלת מימדיות; כמו שדיים, כרס, ישבן, או תלבושתו השונה עד מאד שלבש צבי פישזון, שחקן בוגר שמבצע תמיד תפקיד שונה משל הרקדנים. מאחר ויש לו תפקיד בכל ההפקות של הלהקה, הוא כבר משמש כקמע , מקועקע בדי אן אי של הלהקה. כאן הוא היה עטוף עד מעבר לראש בסריג רחב שכיסה את כולו והסתיר את תווי גופו. לי הוא הזכיר לפעמים צב ענק, בגלל הגבשושיות בסריג שבו הסתתר. אהבתי את הקטע שבו הוא התיישב ליד אחד הרקדנים ולאט 'בלע' אותו אל תוכו מכיוון שולי הבגד, כמו שנחש בולע ארנבת, עד שזו נעלמת במעמקי גופו.
מהר מאד נתפשה התלבושת של הרקדנים כשכבת עור שהולמת את ההזרה שלהם באמצעות השפה התנועתית. כל אחד מחברי הקבוצה נע כמי שגופו בנוי מרכיבים שחוברו במפרקים קפיציים, ואלה שואפים להתמרכז ולא תמיד מצליחים. תפיסת הגוף, תוצר של השפעה האנימה והמנגה היפנית, העניקה למבצעים עושר בלתי רגיל של מצבים ומשפטי תנועה הכרוכים במעבר דרך מצבים המאתגרים את שיווי המשקל (off balance ). אלה באו לביטוי בימתי מרהיב במיוחד בדואטים ובאופן שבו חוברים שני בני הזוג בדואטים וכן בעבודה מהפנטת בה הרקדנים צמודים לקיר ונדחקים אליו כדי להאט את החלקת הגוף על צדו מטה.
יש בעבודה זו גם לא מעט קומפוזיציות שבהם כל הרקדנים מחוברים באופן הדוק אחד לשני, מרכיב שלא נפוץ ואולי לא קיים בעבודות הקודמות של פינטו-פולק.
בכלל, השימוש בקירות היה ורסטילי במיוחד. היה להם תפקיד מאד משמעותי ובאופנים ומובנים שונים. זה בלט במיוחד לראשונה כגוף שייצב את עבודת הרקדנית שהקשיתה את גופה לאט לאחור עד הסוף, או היה משען לשלל קפיצות, בעיקר גבריות, עם או בלי עזרה מחברים, בסגנון שמושפע מטרנד הפארקור האורבני.
כאמור, המוסיקה המקורית שנוגנה בבכורה במופע, בוצעה בידי שלושת הנגנים היפנים: אומיטרו אבה, הירופומי נקאמורה ומאיו גונטו. הם השרו אווירה מיוחדת, טכסית-חילונית.
לקראת הסוף, הרקדנים השילו את חליפותיהם הסרוגות ותלו אותם על קולבי מתכת שירדו מהתקרה ועלו שוב למעלה, מכווצות, קצת מעוותות, חסרות בשר ונפח. הרקדנים נותרו בבגדים תחתוניים, השתחררו פיזית ומנטלית ונראו חשופים, לבנוניים כל כך.
המופע 'פרחקיר' הוא אחד המרתקים שראינו בעת האחרונה וכמעט לכל אורכו הוא היה מהפנט בעיני ומהלך קסם. עם כל הייחוד והשוני בין עבודה זו לשורת העבודות האחרונות של פינטו-פולק, גם כאן הצליחו השניים להטעין את המחול במידה גדולה של פיוטיות, שמאפיינת את דרכם.
יש לשבח בכל פה את עבודתם של קבוצת הרקדנים הנפלאה של הערב שהיטיבו לבצע את החומרים הכוריאוגרפים המאתגרים ואני מתייחסת לאבידן בן גיאת, נגה הרמלין, תום וקסלר, קורדליה לנגה, מיומו מינקווה, מיראי מוריאמה, אנדריאה מרטיני, סתיו סטרוז, צבי פישזון וגיל שחר.
הופעות נוספות במוזיאון תל אביב, גם הערב ועד ה-22/7