Montpelleir Dance festival 2013, 22/6-6/7

פסטיבל מחול מונפלייה 2013, 22/6-6/7

צילום באדיבות יח'צ

אורה ברפמן

מבחינות רבות, פסטיבל מונפלייה שומר על מוניטין כאחד הפסטיבלים החשובים למחול בצרפת, לצד הביאנלה בליון.  במהלך שבועיים מעלה הפסטיבל כשלושים עבודות מחול של  יוצרים, רובם מארצות מערב אירופה. השנה היה ייצוג ליפן, ארה'ב ואפריקה, אבל ללא זכר ללהקות צפון אפריקאיות  וגם לא ללהקות היפ-הופ באשר הם שם.

מנהלו הוותיק של הפסטיבל, ז'אן-פול מונטנרי (Jean-Paul Montanari) אימץ קו רעיוני משלו ויש לו מוניטין כמי שנמצא עם יד על הדופק, מאתר מגמות וכמי שמקדם אמנים שהוא מאמין בהם, גם אם אינם פופולאריים בשום מקום אחר. הדוגמא הטובה ביותר היא מעמדו של ידידנו ריימונד הוג ( Raimund Hoghe) , כוריאוגרף קונספטואלי גרמני שהחל ליצור בגיל מאד מבוגר ומככב בעצמו בכל יצירותיו למרות שהוא מאותגר פיזית קשות. לפני כחמש עשרה שנים הציג דואט. כלומר ליתר דיוק: עבודה עם שני משתתפים. הוג הלך בצעדים קטנטנים וניסה להסתיר את הגיבנת. לצדו הלכה דוגמנית צמרת שוודית, גבוהה ממנו במטר. שניהם צעדו קדימה ואחורה ואחר כך ישבו איש על ברכי רעותו. זהו.

מאז הציג הוג בכל שנה ומפעם לפעם אפילו יצאו לו אחרי מספר שנים, גם עבודות יותר מורכבות צורנית שהניבו יותר עניין. פריצת הדרך הייתה עם 'אגם הברבורים' במהלכה הניח בטכסיות כמה שורות של נוצות לבנות על הבמה.  אחר כך התפשט מול בן זוגו וקפל יפה את הבגדים, כאילו אמר לקהל: אין לי מה להסתיר, תפסיקו לנחש איך אני נראה מתחת לחולצה. זה מה שיש. משחצה את הקו בפעם הראשונה, חזר ופשט בגדים בכמה הזדמנויות אחרות, כדי לחשוף את מומו ובזה להורידו מסדר היום.

השנה בנה הוג עבודה משופרת מהרגיל. העבודה, הייתה יותר תיאטרלית מהרגיל ופחות אנליטית במובהק ולפרשנותי, מראה שריימונד מבין טוב יותר את האופציות שמאפשרת הבמה, גם עבורו וכן , שהצימאון העצום שלו להוקרה, הערכה ואהבת קהל –כל קהל בכל מקום- גודש אותו.  העבודה נקראת 'קנטטות' ולקחו בה חלק תשעה רקדנים. כמו בכל עבודותיו, העבודה דרשה הליכה בקו ישר סביב הבמה, אחד מהמאפיינים המרכזיים ביצירתו- ירושה ישירה מפינה באוש- אך הפעם צעדו אתו כל המשתתפים הנוספים, חלקם, לראשונה, ביצעו גם כמה משפטי מחול. ריימונד גם חצה במה בריצה בחצאית קצרה וסוג של קימונו קצר פתוח. העבודה הייתה אפילו  מתקבלת על הדעת, לפחות בקרב הקהל המקומי  שהתרגל אליו. להפתעתי לא הייתה נדידת עמים מסיבית בהפסקה, אחרי כמעט שעתיים. העבודה נמשכה כמתוכנן- שלש שעות. היה בה עניין רב יותר לו היה הוג מסוגל לערוך את החומרים. שעה הייתה די והותר. מחוץ למונפלייה אין לו הרבה ביקוש ובכל זאת הצליח להציג לראשונה  לפני שנה, גם במרכז המחול בניו יורק ברחוב ה92 . אני לא בטוחה שבסוזן דלל היו משתגעים עליו, אבל הוא מת לנסות.

בצעד מאד יוצא דופן, בחר מונטנרי לפני שנתיים לקיים מהדורה מוצפת ישראלים. הוא הזמין כעשרה יוצרים, כלומר כל מופע שלישי היה של ישראלי. זו הייתה הפעם הראשונה שמונטנרי הציג מחול לא רק מאזור גיאוגרפי אחד ( כפי שנהג לעשות גי דארמה בביאנלה של ליון. בהערת ביניים- באותה שנה, גי דארמה כבר עזב את ניהול ליון סופית), אלא ממדינה קטנה אחת. הבחירה בישראל הייתה מתריסה במיוחד לאור האווירה הפוליטית ששררה אז בצרפת, ולא השתנתה מאז. אבל מונטנרי הרים סנטר והלך קדימה בעוז. אי אפשר היה להגזים ברושם ועוצמת הנוכחות הישראלית הגורפת גם בקופות ובחשיבות שייחסו משרד החוץ ושגרירות ישראל בפריז למה שנודע כ'העונה הישראלית'.

עוד לא שקעו הדי ה'מהדורה הישראלית' וכבר השנה, הוא בחר בעמנואל גת* ( Emanuel Gat)להוביל את המהדורה ומינה אותו לכוריאוגרף שותף ואפשר לו להגיש גוש עבודות גדול, ללא תקדים. איש לפניו לא זכה להציג  שלש בכורות; שתי עבודות שונות על הבמה המרכזית של ה'קורום'  ( Corum מרכז אמנויות הבמה), ועבודה נוספת בחצר ה'אגורה', ( Agora קומפלקס מרכז המחול שמכיל חללי מופע, אמפי פתוח, סטודיות, חדרי אירוח ומשרדי הפסטיבל). גת גם הציג תערוכת צילומים באולם נפרד וכן מיצב צילומי במערה מתחת לחצר ה'אגורה', שהייתה בעבר מנזר.  גת אף קיים חזרות פתוחות במהלך כל השבוע , במהלכן צילם לא מעט . מהחומרים שהתגבשו בחזרות במהלך השבוע הראשון נוצרה העבודה Corner Etudes  , היצירה השנייה שהעלה גת בבכורה על הבמה הגדולה, אחרי יצירתו המונומנטלית  Goldlandbergs, שהוזמנה על ידי פסטיבל מונפלייה והוצגה בישראל כהקדמה לבכורה.

לא מעט יוצרים בעלי שם, מהם מהיותר מבוקשים במעגל הפסטיבלים, התארחו השנה בפסטיבל ובהם אקרם קאן **( Akram Khan ) עם סולו בעל גודש כמעט אופראי, Desh, מחווה לבנגלדש, ארץ מוצאם של הוריו. עם זה הוא חורש עכשיו כמה מהפסטיבלים הגדולים באירופה לאור ביקוש עצום. שם אטרקטיבי לא פחות היום הוא של  יזראל גלוון, (Israel Galvan  ) שחולל מהפכה בתחום הפלמנקו האישי והפך לשם החם ביותר מבין רקדני ספרד בלי קשר לפלמנקו. הוא הגיע השנה שוב למונפלייה עם עבודה חדשה- The Real  שמבקשת להציב יד לזכר השמדת העם הצועני במלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים.

כידוע הפלמקו הוא תרומתם של בני הרומה ( הצוענים) לתרבות העולמית. נדמה כי כל היוצרים והמבצעים החשובים של הפלמנקו צמחו בדרום ספרד באיזור סוויליה שבו מרוכזת הקהילה הצוענית.  בשיחה לא פורמלית, אמר גלוון לראשונה בגלוי שהוא ממוצא יהודי. 

לא נפקדו אנז'לין פרלז'וקאז' ( Agelin Preljocaj) שהעלה בבכורה עבודה המבוססת על סיפורי אלף לילה ולילה ולא החמיץ תנוחה בדרך, להקת הבוטו הותיקה דייראקודקאן ( Dairakudakan ) ובראשה פנתר בא בימים בשם אקאג'י מארו (Akaji Maro), המתייחס לשושלת היג'יקטה, אבל חי איזה זמן עם אמגאטצו, המנוע מאחורי  להקת סנקאי ג'וקו ( Sankai Juko) .

כן התקיים ערב מעבודותיה של טרישה בראון ( Trisha Brown)  מאחרוני אושיות המחול הפוסט מודרני, שהחזיקה מעמד על הבמה יותר מכל אחד אחר מהקבוצה שמזוהה עם כנסיית ג'דסון, בזכות השם שרכשה באירופה. שם היא עדיין חביבת הקהל ובמונפלייה יש לה שטיח אדום שנפרש כבר מעצמו. במסיבות עיתונאים בשנים האחרונות ראינו אותה הולכת ומתדרדרת מבחינה קוגנטיבית. חברי  להקה שליוו אותה והגנו עליה, ענו על שאלות במקומה כשהפליגה למחוזות משלה, בתשובה לשאלות. עכשיו היא מחוץ למשחק באופן מוצהר וזקוקה לטיפול והשגחה צמודים ואת הלהקה מנהלים שניים מרקדניה הותיקים. במסיבת העיתונאים הם הצהירו שהלהקה תמשיך להציג את הרפרטואר שלה, בניגוד לדרך בה בחר מרס קנינגהאם בצוואתו ערב לכתו. הוא בחר לאפשר ללהקה לסייר בכל העולם במשך שנתיים בסיבוב פרידה אחרון שלאחריו, תסגור הלהקה את שעריה. הוא השאיר הנחיות ותקציבים שהורו איך לנהל את הארכיון אחרי מותו, אבל לא אישר להמשיך ולבצע את עבודותיו מעבר לסיור הבינלאומי שייערך לאחר לכתו. כזכור, גם ישראל נכללה בסיור שהקיף את כל העולם.  

לצערי החמצתי את חידוש 'מיי בי' (  May B) עבודת המופת של מאגי מארן (Maguy Marin ) מלפני שלושים ושניים שנה.  העבודה עלתה ימים ספורים אחרי חזרתי. אם יאיר ורדי יצליח, להקתה של מארן תעלה את העבודה בארץ, אחרי שנים שמאגי מארן לא הציגה כאן וכנראה גם לא התבקשה להציג.

 מעבר לכך, היו כמובן כמה אביזרי חובה  כמו מתילד מונייה ( Mathilde Monnier ) שהצליחה לרדת נמוך מהרגיל ועוד כמה יוצרים עצמאיים, חלקם השוליים היותר רחוקים ואחרים שכבר התקדמו למעגל הפנימי כמו פרנסואה שינו (Francois Chainaud ) ילד הפרא של המחול, שלצערי גם הוא הופיע אחרי שעזבתי, כמו גם יסמין גודר.

יתכן ונכון לומר שפסטיבל מוצלח הוא זה שבו נשארו דברים רבים שלא הספקנו לראות. אולי.

=============

·         ראיון עם עמנואל גת בנושא תהליכי העבודה שלו, יתפרסם בקרוב.

**   אקרם קאן יגיע לישראל עם עבודתו 'דש' באחד מסיוריו הבאים. רשמו לפניכם.

כן מתוכננת כתבה שבה תורחב ביקורת על שלוש העבודות המאכזבות של הפסטיבל.