Rotem Tashach- Paved Life at Tmuna, March 17
רותם תש"ח- חיים מרוצפים. תאטרון תמונע, 17 במרץ .
צילומים:רן שבי
אורה ברפמן
רותם תש"ח מגיע לשלב שחצה את קו הרדאר והוא מגיע לתודעת קהל הולך וגדל, במיוחד עכשיו עם צאתה של עבודתו הראשונה באורך מלא- 'חיים מרוצפים' שנחשפה אמש לקהל. בכך הוא משתייך לדור הבא של היוצרים העצמאיים מעוררי העניין, אם כי מבחינת גילו, 36, רבים מהקולגות שנמצאים אתו על אותה ישורת הם יותר צעירים.
אקדים ואומר שהעבודה בסך הכל מאד מעניינת ויש בה רבדים מרתקים ואין לי ספק שרותם הוא יוצר חושב ומוכשר שהצליח להגיש תוצר עשיר בחומרים. יש כמובן גם מקום להסתייגויות, אבל השורה התחתונה חיובית ביותר. חמשת הרקדנים: אוליביה קורט מסה, צ'יליאנית אנרגטית ומאד דומיננטית, דניאל גל, שרון בקלי, צוף יצחקי ועומר אסטרחן עשו עבודה מצוינת וכל אחד שמר על אינדיבידואליות מובחנת. לכולם יכולות טובות, חן והומור בריא. אוסף מיוחד במינו של אנשים.
היצירה 'חיים מרוצפים' בנויה מחלקים שווי משקל כביכול של טכסט מילולי ושל טקסט פיזי. בכלל, שימוש בטכסט בעבודות מתחומים שאינם מבוססי מילה כמו ספרות, שירה וכו', הפך נפוץ מאד באמנות הפלסטית וגם במחול בעשרות השנים האחרונות. זה נעשה במינונים ובאופנים שונים, כדי לשרת מטרות מגוונות, חלקן פלקטיות במודע, חלקן למטרות אחרות. בכל אחת מהדרכים, המילה הכתובה או המדוברת- משוחקת, באה כדי להוסיף רובד שהיוצר מבקש להעניק לעבודה ושאינו ניתן להעברה מדויקת באמצעות צבע, קו, דימוי חזותי או תנועה. במובן זה רותם חותר לשתף את הקהל בהרבה הגיגים, תוך שהוא מציף את הבמה במלל אינטנסיבי, אסוציאטיבי שבשלב הראשון והממושך נע בין החינני למייגע שלא אחת מתקשה לשמור על כיוון קוהרנטי ומהר נתפס כאירוע ובו אוסף של רקדנים שיודעים ללכת בעיקר, מדקלמים בבהילות באנגלית במגוון מבטאים מצוקות יומיות קטנות ואף קטנוניות בטון רוטן שמתאים לעוולות לאומיות, לחשבונות מימי היסודי עם המערכת, או לחילופין יורים צרורות של אמרות שפר בטון בעל חשיבות נשגבת.
מה בסך הכל רוצה רותם ב'חיים מרוצפים'? הוא מגלה כי 'המצאת' הרצפה של האדם הקדמון אחראית לכך שאנחנו כבר לא מטפסים על גבעות סלעיות, אלא משלמים כדי לטפס על קירות מעשי ידי אדם כתחליף. לא זוחלים בבתי קפה ולא עושים גלגלונים בתור לבנק. החברה מצרה צעדינו. אויויוי. מצד שני, בגלל הריצפה של האדם הקדמון, רותם כבר לא צריך לצוד את ארוחת הצהריים ויכול לקנות לו הסנדוויץ' בבית הקפה ולחלום על קריירה של כוריאוגרף בינלאומי על ריצפת לינוליאום בתמיכה מימסדית.
כעשרים דקות חלפו לפני שוויתרו לנו על הדברת האובססיבית שלא הניבה תנועה מעניינת כלל ועיקר ובמשך כמה דקות הרווחה האקוסטית הניבה גם משב חזותי רענן כשהרקדנים גילו איש את רעהו ועברו להתרועע ולהתנועע בערימה נושמת, אינטימית, חושנית במובן הידידותי של המילה. בלי ההשקעה האנרגטית בשילוח פניני מחשבה לחלל, יכלו הרקדנים פשוט לזוז זה עם זה, על זה, מתחת לזה ובכלל כזה, כלומר יצירתי עם נגיעות מיוחדות מלאות קשב ויופי. ברגע אחד ניצחה התנועה את תרסיס התוצרים הצרברליים.
משם, היה לטכסט פואנטה, לשנינות- הד, לרקדנים עוצמה וליצירה- עדנה.
מסתבר שמאחורי הסוציו-אנתרופולוגיה הפוליטי-כלכלית יש סקס וסקס טוב יותר ויש חיים ויש גוף והגוף יודע המון שפות. באחת מהן הודגם בחן ושנינות שיעור הכנה לקאמה סוטרה עכשווית. אחר כך עקבנו מרותקים בטיפול אחד על אחד של רקדנית דקיקה המלמדת גברבר רך שיעורי חיזור שיהפכו אותו למאצ'ו-על, דהיינו גבר-גבר ומיד אחרי זה היה דואט של גבר-גבר מצחיק ונוגע לב ועוד כהנה וכהנה חגיגות גוף שחיו בהרמוניה עם טכסטים ממוקדים לשם שינוי, שהופרו והיפרו תוך אינטראקציה עם הגוף המדבר.
ברצינות, ברגע שהטכסט הפסיק להיות ישות נפרדת ודומיננטית, כל הפיסות נפלו למקום ונוצר סדר כוריאוגרפי חדש, מקורי ומיוחד, בעל אופי. בהחלט יהיה מסקרן לעקוב אחרי היוצר היוצא דופן הזה בעתיד.