Ballet de Monte Carlo-Lac ( premier). Monaco, December 27
בלט מונטה קרלו- אגם ( בכורה עולמית), גרימלדי פורום, מונקו. דצמבר 27
Photos: Angela Sterling
אורה ברפמן
הכוריאוגרף ז'אן כריסטוף מאיו ( Jean Christophe Maillot), מנהלה האמנותי של להקת בלט מונטה קרלו העלה בבכורה את יצירתו החדשה 'לאק' ( אגם, LAC) גירסה משלו לאחד הבלטים הגדולים של כל הזמנים- 'אגם הברבורים'. הבלט המוכר לנו הוא מה שהתגבש משיתוף הפעולה של מריוס פטיפה ולב איבנוב, שאחראי על ליבת היצירה; שתי המערכות הלבנות, הרוחניות-פיוטיות, שבהם מתקיימת רמת הפשטה גדולה יחסית ועיקרן סגנון צורני המבטא ערכים אסתטיים אופייניים לתקופה ומאשש את התפיסות החברתיות הדומיננטיות. אלה חוצצות בין שתי מערכות ענייניות יותר שמקדמות לינארית את העלילה.
עיבודו המפתיע של מץ אק ( Mats Ek) לג'יזל מ- 1982 הוביל לזרם חדש של קריאה מחודשת של הבלטים הקלאסיים, אם כי נדמה כי במובן מסוים העוקץ קהה ושיאו מאחוריו. שנים ספורות אחרי ג'יזל העלה אק עיבוד משלו ל'אגם הברבורים' עם רקדנים קרחי שיער שדימה את המשתתפים למין שלישי, בנפרד מהחלוקה המגדרית המצויה.
בין העיבודים המעניינים לאגם הברבורים ניתן למנות גם את זה של מת'יו בורן ( Mathew Bourne ) עם ברבורים-גברים, או זו של קונסטנטינוס ריגוס ( Konstantinos Rigos) שמתרחשת באתר קרוונים. גם מאיו עצמו עיבד מחדש לא מעט בלטים כאשר אחד המקסימים בהם הוא גרסה צבעונית מלאת הפתעות ל'מפצח האגוזים'.
כל עיבוד מחדש של אחת מהיצירות הקלאסיות, אמור להציע זווית ראייה חדשה, פריזמה אחרת שתביא אולי לפענוח יחסי הגומלין בין הדמויות ותוביל לתובנות חדשות, תוך שימוש בשפה ותפיסה ההולמת את הזמן הנוכחי, כשם שהמקור משקף את תקופתו. כל היצירות של מאיו ללהקת בלט מונטה קרלו שואבות את התוקף שלהן מהמסגרת הניו-קלאסית בסיסית שהיא המנדט האמנותי-סגנוני של הלהקה. גם כאן, הוא אינו חורג מהסוגה הזו ועם זו הוא מציע הדגשים שונים בליברית שהופכים את ה'אגם' מבלט רומנטי, שכוחו ביופיו הנשגב, למשהו קשוח, מאד אלים, מאד קודר, אבל בהחלט ספקטקולרי.
העיבוד מחדש של מאיו , LAC , מציע שינויים רבים בפרטי הדרמטורגיה, אותה הוא ניסח בעזרתו של חתן פרס גונקור, הסופר ניקולס ברושו ( Nicolas Brochot ). יש פה ניתוחים פסיכולוגיים מפורטים כבר בהקדמה, בה חוגגים לנסיך בעודו ילדון יום הולדת והוא עד לחטיפתה של חברתו האהובה בת גילו על ידי מלכת האופל. בהמשך, בסצנות ארוכות מתגלות מערכות יחסיו עם הוריו, המלך והמלכה, עם חבריו הציידים- מושאי תשוקתו כבוגר והאופן בו הוא נמנע מלהתחייב ואף לגעת בנסיכות המיועדות, מהן הוא אמור לבחור בת זוג. אלא שאז הוא פוגש את אודט, הנסיכה שקללה רובצת עליה; היא תהפוך לברבור ותחזור להיות נערה רק בלילה, בין חצות עד עלות השחר. זיגפריד, פוגש בה ומתאהב, הוא מזהה בה את בת דמותה של חברתו מגיל הגן שנותקה ממנו. הפעם הוא נשבע לה אמונים.
אכן, שלד העלילה הזו נשמר כביכול, כל הדמויות המרכזיות קיימות , אלא שב'אגם' מרכז הכובד זע ועבר מאודט למלכת האופל המגולמת על ידי הרקדנית הראשית של הלהקה, ברניס קופייטרה, גראנד דיווה בזכות עצמה ובת זוגו והמוזה של ז'אן כריסטוף מאיו . הוא בנה עלילה הסובבת סביבה והיא נוכחת על הבמה כמעט לאורך כל ארבע המערכות, בוחשת וזוממת, בעזרתם של שתי דמויות עטופות שחורים, ספק ברבורים, עורבים או מלאכים מהגהנום. היכולות הדרמטיות שלה אינן נופלות במאום מכישוריה כרקדנית-על. נראה שהיא רושפת אש ונהנית לחשוף שיניים ולנגוס בכל העומד בדרכה. הדמות החזקה שהיא מגלמת מאפילה על סביבתה.
בסצנה בה לראשונה אנחנו פוגשים בלהקת הברבורים שאמורה לשקף, בראי שבור אמנם, את המערכה השנייה פנטזיה על תמימות בתולית . כאן, אפילו הברבורים הלבנים, אחיותיה של אודט לאחוות המקוללות, הם בעצם אפרפרים, ומרמזים על תהליך השחרה מתקדם. חיזוק לחשש מגיע במערכה האחרונה. לא רק ששותפותיה לגורל אינן מגינות על אודט מזעמה של מלכת האופל, הן בסופו של יום מגרשות אותה מקרבם, בידיעה שהם מגישות אותה כקורבן לעולה ישר לידיה של מלכת האופל, אמה של הברבור השחור.
מאוחר מדי, מזהה הנסיך במהלך עילוסיו בנשף המסיכות, שהוא טעה והוא חובק את אודיל שלמדה לחקות את מחוותיה של אודט. הוא מבחין שבשלמת הנוצות הלבנות שהיא לובשת הולכות צצות ומתרבות נוצות שחורות. הוא מבין שטעה, הוטעה, ונפל קורבן למזימה ולמעשה הוא חסר אונים, כפי שהיה מאז ילדותו . שוב אין לו שום שליטה של ממש על חייו.
אילו מאיו היה ישראלי, הייתי רואה ביצירתו מימד פוליטי שקוף.
באחד הקטעים המרתקים מבחינה כוריאוגרפית, מלכת האופל ושני משרתיה מבצעים טריו ארך כשהם אוחזים ידיים ושש זרועותיהם מתפתלות ככנפיים של מפלצת תלת-ראשית, או תמנון מסוכן, מוטיב תנועתי שמאיו חזר ואיזכר אותו באופנים שונים גם בהמשך, באופן מושכל ומרתק.
גם הדואט של אודט וזיגפריד היה מאד מיוחד, השניים מגלים אהבה זה לזו אבל תוך ציחקוקים ושעשועים ילדיים, ואהבתם שזורה ברעות צחה כבימי ילדותם. יש משהו כובש באופן בו הם מבססים את הקשר שלהם והדואט מרתק באופן שהוא מתרגם הלכי רוח מורכבים.
אי אפשר שלא להתפעל מהתנאים בהם מתפקדת הלהקה. את הערב מלווה התזמורת הפילהרמונית של מונטה קרלו בניצוחו של ניקולה ברושו ( Nicolas Brochot ). הרושם החזק ביותר מכל מרכיבי העיצוב הוא האופן שבו משחק הצבע האפור תפקיד דומיננטי, גם בסט של חצר המלכות בעיצוב מופשט לגמרי שבנוי ממערך פנלים גבוהים מבד וגם בסצינות האגם שאמנם אינו נראה בפועל, אך מוחש כחלק מנוף קרחונים גבוהים של קרח אפור ומאיים שפולש למרחב הבמה. עיצוב התלבושות מוקפד אבל מאופק. התפעלתי מהרעיון של מעצב התלבושות שבניגוד לכתר זהב קטן שחבשה המלכה, כתרו של המלך היה עשוי אבני חן בודדות הדבוקות לראשו הקרח.
בסופו של דבר, אודט נחטפת מעולפת, ספק חיה, על ידי משרתיה של מלכת האופל ונלקחת אל בין צוקי הקרח האפורים המאיימים, אבל גם אודיל מתה ואמה השכולה מאשימה את הנסיך. אוהל שחור דק נפרש מהתקרה ומכסה את במה כולה, כולל מלכת האופל האבלה וגופתה של אודיל. ברגע האחרון והמאד דרמטי, היא יוצאת מחופת המוות הזו, גאה, חזקה ומאוששת. מי יודע מה היא עוד זוממת, איזה עוד מעשי כישוף היא מחביאה באמתחתה.