Mria Kong- Kong's Night. Suzanne Dellal, October 27

מריה קונג-  Kong's Night , אולם ירושלמי בסוזן דלל. 27 באוקטובר

צילום: יח'צ

אורה ברפמן

 

1319816597.jpgקבוצת מריה קונג קמה לפני שנים ספורות בלבד במטרה לשמש בית יצירתי עצמאי לכמה רקדנים בעלי ניסיון ויכולת, רובם ככולם היו יוצאי להקת בת-שבע. הרוח החיה מאחורי ההקמה הייתה הרקדנית המצוינת טליה לנדא שככל הנראה לא נזקקה לסיוע כלכלי ממוסד ובכך שימרה דרגת עצמאות שאינה נפוצה כיום. את העבודות הראשונות יצרו רקדניה ביחד כקולקטיב מתוך אידיאולוגיה.

במספר התכניות של מריה קונג שעלו עד עתה, ניכר היה שלשיטות העבודה ולחיבור הספציפי של הגרעין הראשוני, יש סממני ייחוד מסוימים שעוררו עניין וסקרנות. עם זאת, כמעט בכל העבודות חסרה יד מכוונת שתנווט את הכישרון הגלום בבטחה, אם כי עבודתם הקודמת XXXXXX הייתה מהודקת וממוקדת מקודמותיה.

בערב הנוכחי, נדמה כי הרסן שוב הותר. שלושה מהרקדנים: אנדרסון בראז, ארתור אסטמן ולאו לרוס העלו יצירות קצרות להרכבים מצומצמים משל עצמם. גם הערב, הרקדנים –שחלקם הספיק כבר להתחלף- היו מיומנים ובעלי נוכחות ונשמרה חתימת יד של מאפיים חזותיים ייחודיים בכל העבודות הודות לקו עקבי של עיצוב תלבושות המתבסס על בגד צמוד-גוף שעליו הדפסים מורכבים שלעתים הזכירו עבודות קעקוע מרובות פרטים עם מוטיבים מסקרנים.

אם כי הערב הורכב מעבודות של שלושה יוצרים שונים, העבודות הוצגו כחטיבה, בתקווה ששמירה על רצף עשויה לתרום לביסוס אמירה אמנותית מלכדת. במידה מסוימת הדבר עלה בידם, אם כי במחיר של בהירות המייחדת כל אחד מהיוצרים. הרקדנים משקפים אחד את השני בדינמיקה, באנרגיה, בשפה ונוצר בליל לא ממש מובחן. אולי זה קשור עם התנהלות הבנייתו של התהליך היצירתי.

לשלשת הגברים היוצרים אכן נוכחות חזקה על הבמה. באשר ליצירה עצמה, נדמה שברובה היא נותרה בשלב של איסוף חומרי תנועה בניסיון להגיע לפתרון צורני של נושא מרכזי מוביל, כעין כותרת מנוסחת במילים.  

דוגמא טובה לכך באה לביטוי בעבודה הראשונה, דואט גברים. בקדמת הבמה משמאל, יושבת דמות, נשענת על אגרופיה בדריכות. לצווארה קולר מתכת.  על הרצפה באלכסון משם, מונח חבל עבה ומסמן קונטור של דמות, כמו סימוני גיר סביב קרבן רצח. הרקדן שנכנס ( אסטמן) חוגר חבל לצווארו של השני ומתחיל למשוך ולתזז אותו.  מכאן מתחילים מהלכים של  משחקי שליטה בין  קורבן ומענהו, יחסים סאדו –מזוכיסטים בסביבה שמתקיימים בה חילופי תפקידים בעת שמאזן הכוחות מתערער מדי פעם. הרעיון המרכזי היה ברור בשלב מוקדם, עכשיו היה צריך לבנות מזה ריקוד. בפועל העבודה הכילה חומרים תנועתיים שלא ביססו שפה בהירה ועקבית, וכללה משלבי שפה מעורבלים שלא עובדו עד הסוף. הפן הזה של העבודה הצטייר כאיסוף חומרים אקלקטי עד שיום אחד ימוינו ויסוננו, אלא שחסר שלב העריכה והניפוי וחבל.

בשלש העבודות השפה המריה קונגית שנכחה כל הערב, הכילה דימויים שכמו נלקחו ממשחקי מחשב או מסרטי אנימציה. המבט של הגוף הרוקד עבר מהקהל פנימה ושוב החוצה והעניק תחושה שבערב זה שלטו הומינואידים על הבמה.

בערב לקחו חלק הרקדנים: ארתור אסטמן, אנדרסון בראז, טליה לנדא, קרולין בוסארד ולוסיאני קסטרו פונטנלה. התוכניה מונה שורה ארוכה של אנשים שהוגדרו כיוצרים שותפים ובהם מיקי אבני מעצב התלבושות, טל בן ארי שאחראי על המוסיקה והעריכה, איש התאורה שחר ורכזון ואחרים.

אם כי בחלק מהזמן היה לא מעט עניין בזכות הרקדנים ובשל כוונותיהם, החומרים שהוגשו לנו לרוב לא עובדו עד הסוף. לכן נותרה תחושת החמצה, יצירה בוסרית לאורך פרקים רבים מדי.  שוב ראינו שלא תמיד רקדן טוב הוא גם יוצר מעניין. חבל שהפעם לא היה מי שיממש את הפוטנציאל שגלום בקונגים.