Sareyyet Ramallah, International Festival of Contemporary Dance festival 09
סרייאט, רמאללה: פסטיבל בינלאומי למחול עכשווי. 21/4-10/5
אורה ברפמן
השנה מחולל פסטיבל המחול הפלסטיני קפיצה אדירה, הן בהיקף והן בהתמקצעות. לראשונה, חטיבות מ-41 המופעים יעלו על במות לא רק ברמאללה וירושלים המזרחית, אלא גם בבית לחם, שכם, נצרת וחיפה. לצידם נלווית פעילות נוספת הכוללת תערוכת צילומי מחול, הקרנות סרטי מחול, שמונה סדנאות מחול בהדרכת כוריאוגרפים אורחים, סדנה למתעתדים להיות צלמי מחול וסדנה נוספת לכתיבת ביקורת מחול.
בפסטיבל לוקחות חלק 18 להקות, רובן מאירופה ובהן להקות מאיטליה, צרפת, גרמניה, הולנד, דנמרק, יוון, איטליה, אירלנד ועוד וכן להקה מדרום קוריאה ולהקה אחת מארה'ב.
הפסטיבל, שנוצר לפני שלש שנים תחת מטריית האירגון "מסהאט", בעקבות הפרויקט החלוצי שלו: 'פלטפורמת המחול' בביירות, לבנון, שמתקיימת בסוף אפריל, מצא העונה כי תחת אותה מטרייה חוסים לצדו פסטיבלים-אחים נוספים מדמשק ועמאן. כלומר, במקביל, נערכים באפריל פלטפורמת מחול ערבי וארבעה פסטבלים בהיקף תוכני נרחב, במרחב המזרח הקרוב אותו אנו חולקים עם שכנינו, וכל זאת תוך תהודה אפסית באמצעי התקשורת שלנו.
* * *
אין להתעלם כי הבחירה ליזום שיתוף פעולה פלסטיני עם תאטרון אל מיידאן בחיפה ומרכז תרבות מחמוד דרוויש בנצרת , הוא אקט חריג למדי בפני עצמו, וההחלטה לקיים מופעים בנצרת ובחיפה נובעת מכמה מטרות. הראשונה בהם: לקרב את האוכלוסיה הערבית-ישראלית לפעילות תרבותית משותפת שיש לה מטרות פוליטיות משיקות ארוכות טווח המדגישות את המשותף באמצעות הידוק ההשתייכות למרחב השמי. הידוק שמטבע הדברים, מציב אלטרנטיבה להגדרה העצמית –לאומית של חלק מערביי ישראל, שמתקשים לראות עצמם קודם לכל כאזרחי המדינה. והסיבות לכך ברורות ולא זה המקום ללבנן.
כמו כן יש לרשות אינטרס לפנות לאוכלוסיה הערבית הגדולה בערים הללו ולהציג בפניה, פן אחר של הקיום הפלסטיני, לא הלוחמני והאלים שאולי יוצר ניכור גם בקרב חלק מערביי ישראל, אלא הנאור, בעל הקשרים הבינלאומיים, זה שמקיים בצד הכיבוש חיי רוח ובטוי אמנותי הנתמך על ידי אורחים ממדינות הים.
חוסר הפירסום היזום באמצעי התקשורת הישראלית נובע בין השאר מהרצון לבדוק, ולהתנסות באופן מוגבל שאינו מושך תשומת לב, בפרויקט שיתופי, יייחודי זה. אולי גם מתוך חשש שחשיפת הרטוריקה הפוליטית שבסיס הטכסטים שמתפרסמים לצרכי פנים, עשויה למשוך אש, מה גם שהפסטיבל נערך תחת כותרת " ירושלים ( אל-קודס, בערבית) בירת התרבות הערבית 2009", כותרת שכבר מצאה לה לא מעט מוחים ומתנגדים.
וכך כותבים מארגני הפסטיבל: " ירושלים, בירת התרבות הערבית 2009" היא הבירה הפוליטית שלנו ועיר הפותחת את דלתותיה לפלורליזם, לדיאלוג ולחילופי תרבות."
* * *
השורות הפותחות את ההזמנות לאירועי הפסטיבל- שהתקבלו ערב הפתיחה- נוטפות פתוי חושי, שלא לומר חושני: "בוהקים בגופות ברונזה מוכי שמש, רוקדים לבעל או לדיוניסס, הקדמונים ביטאו את שמחת החיים המתחדשים על האדמה במקום הגיאו-רוחני, בעת הזו, מדי שנה.
ועתה, עם מה שנותר מפרץ החיים, אנחנו, השורדים, אם כי לא התאוששנו לגמרי, מבטאים במחול את מה שהכיבוש לא הצליח לקחת- את נוצת הפניקס היחידה, בעוד הוא מכה בכנפיו במעופו המחודש. הצטרפו אלינו ידידינו מכל העולם ואנו מעריכים את הענותם, בזמן בו התעמולה הציונית מכוונת להסתיר את התרבות והפנים הנאורות, כדי להצדיק את הפשעים נגדנו, להציג את ההגנה העצמית בה אנו נוקטים כביטוי לטרוריזם אלים."
על חתום: קיפא פאני (Kifah Fanni )
בכרטיס הביקור של המארחת, קבוצת סארייט רמאללה ( Sereyyet Ramallah ) מצאנו: "קבוצת המחול הפלסטינאית הראשונה שהוקמה כבר בשנות ה-30 . היא אירגון עצמאי, לא ממשלתי, השואף לפתח את היכולות והפוטנציאל של בני החברה הפלסטינית, על ידי התמקדות בעבודה עם נוער וילדים במסגרת חיפוש משותף אחרי ערכים ואתיקה בפרט. בכך היא תורמת לכינון חברה אזרחית". חאלד אלייאן (Haled Eleyyan ), מנהל הלהקה.
* * *
*מידע משלים נמצא בכתבות קודמות על מחול בלבנון ופלסטין במדור 'שכנים'. כמו כן, ישנן נקודות השקה בין הנאמר לעיל לבין כתבה קודמת ובה דיווח על פסטיבל המחול הערבי שהסתיים זה מקרוב בוושינגטון די.סי.