חלק 1– דמיטרי פאפאיואנו: קונספט, דרמטורגיה, תפאורה, תלבושות ותאורה.

אחרי הורדת מהלך בעקבות פנדמיית הקורונה, שבה ועלתה מאוששת מהדורת 2023 של הביאנלה בליון.    

כמחצית מהעבודות המוזמנות נבחרו על ידי מנהלה החדש, טיאגו גוודס, שנכנס לתפקידו בשנה האחרונה

במהלך שלושת השבועות בין ה- 9-30 בספטמבר התקיימו בביאנלה 48 מופעים שונים בעיר ליון ובפריפרייה הצמודה לה.

החגיגה נמשכה למעשה מעבר  לכך, עם לא מעט תריסרי מופעים נוספים ומבחר פעילויות מחול מגוונות ברחבי המחוז בהמשך שהתקיימו בשלושה שבועות נוספים במהלך אוקטובר.

וכמובן, התקיים מצעד המחולות המסורתי, שבו לוקחים חלק מאות משתתפים ואלפי צופים. כך מספרים.

בין הלהקות בעלות המוניטין שהופיעו השנה, ניתן למנות כמה ובהן אלה של סידי לארבי, אנה תרזה דה קירסמאיקר, פיפינג טום, בוריס שארמז ותיאטרון המחול פינה באוש, דימיטריס פאפאיואנו, ליה רודריגז, פיה מנארד, פרנסואה שינו לצד עוד עשרות יצירות, רובן מרחבי אירופה.

לצידם לקח חלק רקדן וכוריאוגרף עצמאי משלנו- עדי בוטרוס שהוזמן להשתתף בביאנלה. כן השתתף בפסטיבל יובל פיק רקדן בת-שבע בעבר, שהתיישב בפאתי ליון לפני לא מעט שנים, שם הוא מנהל להקה באחד מעשרים וכמה מרכזים כוריאוגרפיים רשמיים הפזורים ברחבי צרפת.

אחד האתגרים בכל ביקור בפסטיבל, הוא להרכיב רשימה של מקסימום עבודות מסקרנות ונחשקות בזמן נתון, קשיח. השנה, התהליך היה מתסכל בשל העיתוי. בתקופה זו התקיימו תחרויות רוגבי בכל רחבי צרפת. בליון מצאו קושי להכיל ביקוש של גדודי מבקרים ותומכי הלהקות שבאו לצרפת בהמוניהם ולשקמם בבתי המלון שלא ערוכים לביקוש שנוצר.

בנסיבות אלה, התאמנו את בחירת תאריכי המופעים להיצע בית המלון היחיד שהנהלת הפסטיבל הצליחה לצוד עבורנו.

אי לכך, נותרה תחושה שבשל שילוב נדיר של מגבלות הזמן ובחירת הרפרטואר הנגיש, צריך היה קצת להתגמש ועמדנו בכך בכבוד יחסי.   

בוריס שרמאז- טאנצתיאטר וופרטל פינה באוש & טיירן- "קתדרלת החופש".

תמרה קובאס- "ריבוי, (מלטיטוד)"

דמיטריס פאפאיואנו- "דיו".

סילביה גריבודי- ממ להקת מחול עכשווי – "גראנד ג'טה"

להקת הבלט הלאומית של מרסיי-  "עידן שביעות הרצון"    

Boris Charmatz – Tanztheater Wuppertal Pina Bausch& Terrain. “Liberte Cathedrale”

Tamara Cubas- “Multitude”

Dimitris Papaioannou- “INK” ////+=+,

Silvia Gribaudi/ MM Contemporary Dance Company. “Grand Jete “.

+ Ballet National de Marseille- (LA) HORD

דימיטריס פאפאיואנו- 'דיו'. ביאנלה ליון, מהדורת 2023

לבירינט

אמן פלסטי מבריק, במאי, רקדן וכוריאוגרף מהמיוחדים והפוריים בתקופתנו. הוא הבשיל בלהקת 'אדאפוס' , להקת מחול עכשווי שהייתה המובילה באתונה, בזמנו. יצירתו 'מדיאה' מ-1987 העניקה לדמיטריס פאפאיואנו מוניטין רב.  אחד משיאי חשיפתו בא כאשר הוזמן ליצור ולביים את סיום האולימפיאדה באתונה ב- 2004.

כשבא לראשונה לישראל, הוא חשף את הקהל ל'מדיאה' ב'סוזן דלל' והותיר רושם עז. הייתה זו עבודה  אינטימית בהיקפה, נוטפת תשוקה וכן, מינימליסטית ואינטנסיבית בו -זמנית. הדבר שייחד אותה היה שימוש במעט אביזרי במה פשוטים, אורגניים, שהעניקו ליצירה עושר ויזואלי מרהיב שחדר לשכבות התת-עוריות.

השבוע עלתה בביאנלה של ליון עבודתו של פאפאיואנו- 'דיו'.

חוברת גדולת ממדים הועונקה במשורה למתי מעט. אולי בשל הפורמט הגדול שאפשר להדפיס צילומים בפורמט גדול, בשחור לבן. היא כוללת צילומי סטיל של אירועים דינמיים. הבחירה חדה כתער. חלקם יותיר את הצופה פעור- פה. כמה מהם יישארו חרוטים כקעקוע בעור.

במבט לאחור, רב הסצנות הזכורות מעבודותיו שהזדמנו לי לראות, היו קשורות לתרומתם החזותית המקורית לבמה. כמו גם לאופן שבו הן התהוו תוך כדי תנועה. העוצמה שהביאו אתן נקבעה לתמיד. הרבדים שהתווספו ליצירה בזכותם, הם אלה שקיבעו את נוכחותם בזיכרון.

פאפאיואנו כבר לא צעיר ובוחר מתי לא להופיע על הבמה בעצמו. הפעם, עשר שנים מאז השתתף ביצירה משלו, הוא אחד משני משתתפים על הבמה. אפשר, אבל לא נכון יהיה לקרוא לפרפורמנס דואט. מולו משתתף  סוקה הורן, בעל חזות נערית. שיערו בהיר וגופו החזק היה חשוף לגמרי כל הזמן. פאפאיואנו לעומתו בא לבוש בבגדי פועל שחורים.

פאפאיאנו הוא אמן חזותי באותה מידה שהוא במאי סינגולרי. במבט לאחור, רב הסצנות הזכורות מאותן עבודות שהזדמן לי לראות, היו קשורות לתרומתם החזותית המרשימה והמקורית תמיד לבמה. כמו גם לאופן שבו הן התהוו תוך כדי תנועה. העוצמה שהביאו אתן לא דהתה. הרבדים שהתווספו ליצירה בזכותם, הם אלה שחרטו את האימפקט בזיכרון.

במת 'מייזון דה לה דאנס' המרכזית הייתה עטופה ביריעות פלסטיק כהות סביב שלושת הקירות, מהתקרה לרצפת הבמה. גם בשביל האפקט ויותר מכך, כדי לשמור על הקירות בעוד פאפאיואנו עומד ומכוון צנרת מים בעלת מספר ברזים. מתוך אחד הצינורות הוא ממלא מים  בכדור גדול שקוף עם פתח עליון. בעוד הוא מתיז מסביב, והריצפה מוצפת, גוף עלום מנסה לחדור מלמטה אל פני הבמה ונחסם על ידי לוח קשיח שקוף למחצה. פאפאיואנו חובט בו, מנסה למנוע ממנו לעלות. לאחר עימות מתמשך, הצעיר, מצליח, זמנית. מכאן וכמעט עד הסוף השניים מתעמתים זה עם זה, מתגוששים., מתריסים בעוד זה עולה וזה בא.

פאפאיואנו שולט על הצנרת ומפעיל בעזרתה סוג של מכתזית, ולחלופין גם ממטרה אוטומטית שמציפה את הבמה. מוטיב שיחזור. לעיתים הוא מוציא מהצנרת ענן רסיסים ענק ועדין, לפעמים הזרם אכזר.

מאי שם הגבר בשחור שולף מטלית שמזכירה תמנון, או שמא זה היה דיונון, [דיו הוא שם המופע]. נוצר שימוש מגוון  לחפץ דמוי הדיונון : לעיתים הוא מטלית רטובה בלבד או זוג תחתונים בגוון עור. הרקדן בשחור משתמש בו  כאביזר שליטה כשהוא נדחף לפיו של הצעיר או מוטח על מבושיו. רק כשהדיונון מוצף מים בתוך הספירה השקופה, ניתן להבחין בזרועותיו, בינו ולבין המטלית.

מערכת יחסים סוריאליסטיים של חילופי עמדות כוח מתקיימת בין השניים, ומלווה באקטים אלימים במיוחד  והיא מגולמת בסצנה בה הצעיר נאזק כשהוא מתחת לשולחן וזרועותיו מעל.

בתמונה אחרת, השניים מקיימים קשרים בעלי קונוטציה מינית על סף הסאדו .

באחת התמונות היותר וירטואוזיות שהייתה לא פחות ממלאכת מחשבת של גוף  שנדמה כי פוסל ביד אמן. סוקה הורן מעוצר בעמידת ידיים יציבה וממושכת בעוד הוא גורר את הכדור השקוף ברגליו ומייצב אותו בין הירכיים. לא במקרה הוא עם הגב אלינו וכך אנו רואים את שריריו כשהוא מציב את הכדור ומשעין אותו על עגבותיו.

לא אחת נאמר כי יצירות הבמה של פאפאיואנו משויכות לתיאטרון הפיזי. פיזי עם אורינטציה לעולם הגברי. יש מקום לתהות אם זו ההגדרה המדייקת את 'דיו' ספציפית וחושפת  ומקיפה את העומק הרב-שכבתי של היקום הפאפאיואני .

אם כי משחקי תאורה מתוחכמים יוצרים מופעי התזה נוצצים ומרהיבים. באמצעים טכניים בסיסיים צצות  נקודות אור מרצדות על היריעות השחורות של הבמה, כדרך ליצר אתנחתא למפגש הייצרי הבא על הבמה.  

בשלב זה השניים התרכזו בקיום מערכת סוערת של יחסים בינאישיים ובסיפור הידידות הלא שיגרתי שנרקם ביניהם.

בשלב מסוים פאפאיואנו גורר את יריבו/אהובו כשהוא ישוב על משטח קשיח על הבמה הרטובה, ו'נידוג' לעבר ערוגת שיבולים זוהרים, שבת-דמותה נכחה כבר ב'מדיאה' לפני עידנים.  

תמונות הסיום הקרבות אינן קלות לעיכול ומאתגרות את הצופה מכיוונים שונים. גם למי שזרם עם לא מעט טלטלות רגשיות במהלך הערב וחווה כעין 'חורים' בקונטקסט, מחכה חוויה לא צפויה.

סוקה, הרקדן הצעיר שהנחבא בערוגת השיבולים, יוצא. בידיו הכדור השקוף ובתוכו 'תינוק' זעיר אך ממותניו ומטה הוא דיונון. הוא מחזיק אותו בזרועותיו ומנסה לקרב אותו אל החזה ולמצוא דרך להניק אותו.

צלם של מרכיבים קודמים קשים לעיכול, כבר מעיבים על האוירה על הבמה. סצנה הכולל נגיסה ותלישת בשר מכתף אדם אחד על ידי שותפו ולעיסתו לתאבון, הם חומר קשה שמקרב אותנו לקניבליזם. בהחלט לא מראה שגור.  

כל העבודות שהכרתי של פאפאיואנו הכילו סצנות מרהיבות וסינגולריות לחלוטין. מדובר ביוצר פורה, יוצא דופן  שהעלה לבמה דימויים וחומרים שלא נראו קודם לכן.

הפעם, העבודה פחות מהודקת מבחינה תמאטית ולא אחת יש מרכיבים שהיו נוכחים בגודש רב מדי ומספר אלמנטים מרכזיים שחוזרים בוריאציות אך לא ממש מבהירים איפה נקודת הציר המרכזי, לב המוקד שאליו מכוון פאפאיואנו.