צילום: אפרת מזור
הקדמה: עבודתה החדשה של אוליביה קורט מסה כוללת שני פרקים מובחנים באופיים מבחינה תפיסתם הבימתית. עם זאת,הם חולקים מאפיינים תנועתיים-דינמיים שמלווים את עבודותיה של אוליביה קורט מסה לאורך שנותיה כיוצרת מוכרת היטב בשדה היוצרים העצמאיים של המחול הישראלי.
בדף הערב המוקפד והמושקע, על איכויותיו הגראפיות יוצאות הדופן, יש מידע אישי על דרכה הארוכה בשלוש מדינות שהפכו לה לבית, למקורות השפעה ועיצבו את כוונותיה ככוריאוגרפית המדגישה את מרכזיות הנושא הפמיניסטי- אישי ופוליטי, בחייה. בעבודתה. לא אחזור על אלה.
הדבר הבולט בעבודתה הנוכחית של קורט מסה הוא גיוון עצום של דרכי ביטוי סומאטיות לנופי נפש, להלכי רוח ומצבי סכסוך שהם כנראה תולדה של רוח סוערת ומפגש זרמי אנרגיה אדירים. אלה הם תולדה שאנחנו עדים לה על הבמה כאשר במעברים חדים קורט מסה עוברת בשניות מעדינות וזרימה ענוגה שמרוכזת בתנועת זרוע וכף יד, לרקיעות קצובות, תיפוף סוער על הגוף (body percussion ) ושאר קולות משבשי תדרים שהגוף מאפשר ואלה משמים לה תת-שיכבה לפעילות מורכבת של הגוף.
ברגעים מסוימים הגודש, זעקת הגוף העובד על הקצה, הקטיעות החדות, לא עוברים מבלי שישפיעו גם על שינויי קצב הנשימה של הצופה. ככלל, היא שומרת על יכולות פיסיות מרשימות ומפתיעות שנובעות מדיסציפלינות שונות, כביטויי סקרנות מתמדת, גם אם זה גורם לעתים לתחושת מבט דיפיוזי ונוכחות של אי שקט.
בחלקו הראשון של הערב-Whenever I'm alone – מונח ריבוע של לינוליאום לבן, שמשמש כגורם ממרכז לשלל ההתרחשויות שדורשות גבולות. בתוך דקות ספורות, כך נדמה, עוברת קורט מסה סידרת ישיבות-קימות, נפילה על הברכיים ואלה מתווים מהלכים בחלל שנקטעים ורגע אחר כך, ממצב של שתי שניות רוגע היא מעיפה את הגוף כיחידה אלכסונית עם רצון משלה, כנגד כוח המשיכה, כנגד כל הסיכויים. כל אלה במעברים שנקטעים בחדות. ללא תחושת צורך להיצמד לשיטות חקר תנועה . ישנה הרגשה שמוקד ההחלטות הכוריאוגרפיות מבוססות על אינטואיציה, בניגוד למבנה אפריורי.
בשל כך, היא מגיעה לרגעים מרגשים ששזורים בפעילות מכאנית כמו ניתורים ברגלים צמודות לרוחב חצי מהשוליים בלבד. כשהיא שוכבת על הצד ומרימה זרוע למעלה וזו מצליחה למשוך את שאר הגוף אחריה, בנתינה משוחררת מלאה, בדומה לרגע מרהיב אחר שבו היא מושכת בצמה שעל גבה ששולטת בקצב ובמסלול שבו כל גופה של מסה נמצא דקה אחר כך מונח. נינוח.
את החלק השני של העבודה –A traveling bag, a body and me -, מתחילה קורט מסה בהסרת משטח הלינוליאום הלבן, כתבחין סמלי של דרך אחרת, חדשה.
היא שבה מקצה הבמה עם תיק נסיעות עמוס באביזרים שונים שנחשף אליהם בהמשך. מאחר והיוצרת מעידה על העניין שלה בנושא הפמיניזם, היא שולפת במהלך העבודה בעיקר פריטי טכסטיל לא מזוהים במצבם ההיולי. לוקח זמן עד שנבין את הפן השימושי שלהם, ונראה שלא מדובר ביריעות בד שנבחרו באקראי. אלה בדים שעוצבו בקפידה וטופלו כראוי כדי שאפשר יהיה לנצל אותם כפריטי 'ביגוד' ששימושם העלום מתגלה בהמשך.
מעמדן של נשים בעבר ובהווה יוצג באמצעות נוכחותם – או חסרונם של כיסויי גוף. קורט מסה מצאה דרך להפתיע באמצעות יריעות בד תוך שימושים לא צפויים של כיסוי וחשיפה, ודרכם היא מפנה תשומת לב לסמל הכוח שעשוי להיות טמון בהם. מעצבת אביזרי הטכסטיל הייחודיים בחלק השני של העבודה היא Rossie Canaan .
קשה היה לנחש מהאולם שכל כך הרבה מחשבה, דמיון וחוש יצירה הושקעו בפיסות הבד ובגימורם כדי שיתאפשר בהם שימור ורסטילי ומלא דמיון וכן שימוש חוזר. גם רובד נסתר של הקפדה בתהליך היצירה תמיד מרשים.
לסיום: ערב הסולו של אוליבייה קורט מסה נשען על שני אדנים .
הראשון, כולו ביטוי שפורץ מבפנים החוצה וחושף נפש סוערת שמשחקת משחקי תעתוע בין מה שהיא מרשה להוציא מבפנים אל המרחב שבחוץ. רגע זרם דק של לבה חורך את הבמה. במשנהו, הכל בשליטה. התנועה מדודה ומדויקת. הקצב שקול. השיער מהודק. שילוב שמהדהד רגישות מול סתירות, חושניות מול שליטה. קודם לכל שליטה בגוף.
חלקו השני של המופע עושה את דרך החקר העצמי בכיוון ההפוך. מבחוץ פנימה. כל אביזר שנשלף מתיק הנסיעות, בא לנסות להוסיף שכבה חומרית על הגוף, מחוך, שק בד לבן ארוך כפליים מאורך הגוף שהופך מהיותו תעלת מסתור- לבגד. חלק מתוספי הבד מרפררים לתרבויות עבר. אחרים- עדכניים שניזונים ממהפכת רוחות שינוי מגדריים.
כל חפץ שנוסף שקורט מסה עוטה עליה מאפשר לה באופן פרדוקסלי יציאה לאור מאותן פינות נסתרות וחשיפה של צמתים אישיים- פרטיים בעליל. פרק זה מציע מהלך חשיבה שונה ומסקרן. מעניין אם הוא יוביל את קורט מסה למקומות חדשים.