Israel Ballet- Giselle. Leading role: Natalia Osipova ( Royal Ballet) TAPAC, September 22

 

צילום באדיבות יח'צ

נטליה אוסיפובה (33) היא אחת מרקדניות הבלט הנודעות והמעוטרות ביותר ובעידן הנוכחי היא במעמד שמאפשר לה לרקוד בכל מקום בו תחשוק.

היא כבר רקדה במיטב להקות הבלט מהשורה הראשונה ושיתפה פעולה עם שורה של פארטנרים נודעים מקרלוס אקוסטה ועד פולונין כשהיה במיטבו ובכל זאת באקט לא צפוי, היא כאן בתל אביב, מבצעת את ג'יזל בשני ערבים רצופים על במת המשכן, כשלהקת הבלט הישראלי מלווה אותה.

זה לא מובן מאליו. כלל לא מובן מאליו. כל מה שיכול אולי לשמש כקריאת כיוון הוא  שבאחד הראיונות היא אמרה שיש  כאן אנשים שהיא אוהבת.

עבור להקת 'הבלט הישראלי', להקה אזורית שבהחלט עברה תהליכים חיוביים אבל עדיין אינה  שחקנית על מפת המחול הבינלאומית, נכונותה של אוסיפובה לקחת חלק בהפקה המקומית של  ג'יזל'  היא בוננזה מבחינת הלהקה .

עבור הקהל שגדש את אולם היכל האמנויות של תל אביב ויציעיו מקיר לקיר, היה זה מטעם נדיר ויש לקוות שרבים מהצופים נחנו באנינות שדרושה כדי להעריך את המטעם שזה עתה התחולל מול עיניהם.. אם כי יש מקום לספקות.

בביצוע חי ממש מולנו נכחה רקדנית שהיא גם אישיות חזקה, שחקנית נפלאה ומבצעת משובחת ולזה אין קשר לגובה הרמת הרגל- אם כי יכולותיה וכישוריה מרהיבים. לא פחות. היא מבצעת את ג'יזל', אחד מתפקידיה שזכו לשבחים מופלגים. זה תפקיד שמוציא ממנה שלל איכויות שיוצרות שיווי משקל מעודן בין  החוזקות האישיותיות של  הדמות שהיא מגלמת ומפרשנת, בעוד היא מגלמת את תמצית תפיסת העולם הרומנטית של העידן בו נכתב הליברית של ג'יזל; העת שבה אנשי רוח התפייטו על נשיות אידיאית, היפוכה של התפיסה הגשמית-תועלתנית, וראו בה ישות רעיונית-אידילית, נאצלת, בלתי מושגת, בעלת קיום שמימי, רוחני, אוורירי .. בקיצור- שקופה.

ג'יזל היא נערת כפר תמה ושבירה שמתאהבת בנסיך אלברכט הפלרטטן זקוף הקומה שנשבע לה אהבה לנצח, בעת שהיה כבר מאורס רשמית לנערה מפמליית האצולה. הוא חשש להתעמת עם אמו שאישרה את ארוסתו ונמנע מלחשוף בפניה את רגשותיו כלפי נערת הכפר. כשג'יזל מבינה את המצב, היא מתמוטטת תוך ריקוד ומתה משברון לב. המערכה השנייה  מתרחשת במעבה החורש באמצע הלילה. אלברכט מגשש דרכו אל קברה של אהובתו לבו בחשיכה. הוא חש בנוכחותה והיא מתגלה בפניו. הוא מוצא עצמו בעל כורחו בטכס הוויליס, מפגש נשמותיהן של נערות שנבגדו ונפטרו לפני שהגשימו נישואים עם אהובן, שלא באשמתן. הוויליס הנוקמות, נוהגות להרקיד את הגברים שנקלעו למקום, עד אובדן הכרה. אלא שג'יזל רכת הלב,תעשה הכל כדי להציל את אהובה  למרות שהפר את שבועתו וגרם למותה. היא מגינה עליו ומצליחה להחזיקו בחיים עד עלות השחר. הוא ניצל והיא שבה לקברה.

ההפקה של הבלט הישראלי  הולכת בעקבות העיבוד של מריוס פטיפה שגרסתו מוכרת יותר מזו המקורית של ג'יזל  שרקחו ז'אן קורלי וז'ול פרו ( ב. 1841). תוך זמן קצר מרבית הלהקות אימצו את העיבוד של פטיפה, אם כי עם חלוף הזמן מרביתן ערכו שינויים משלהן  כדי להתאים את הגרסה לצרכיה ויכולותיה של הלהקה. יוצרים רבים העדיפו להעלות עיבוד שיהלום טוב יותר את תפיסתם.

בתכנית הערב אין כל קרדיט למי שעיבד את הגרסה שראינו וחבל, משום שהוא ראוי למחמאות על הכוריאוגרפיה הפרטנית של רב הסצנות הגדולות של הקור דה בלט כמו ההעמדה של מערכת הוויליס, סצנות הכפר והדואט האלגנטי של זוג האיכרים שהרשים גם בביצועו. במיוחד בלטה בו הצלע הנשית- ליאור חורב. גם לבן זוגה יוסי צרפתי  היו רגעים ממש טובים, אך לקראת הסוף נדמה שהתעייף ומידת הדיוק שלו פחתה. ביצוע טוב היה גם לויקטוריה דורוני בתפקיד מירתה, מלכת הוויליז.

ולדימיר דורוחין, שגילם את אלברכט והיה פרטנר קשוב ובהחלט אפקטיבי של אוסיפובה . הוא  היה חזק בחלק ניכר של הערב, אבל לא הצליח להעמיד דמות מלאה ובעלת נוכחות ומורכבות בסדר הגודל הנדרש לאורך כל הערב.  

הקור דה בלט עמד במשימה לא רע, אם כי כצפוי, הוא עדיין מתקשה ליצור חזות אחידה ומדויקת עד הסוף, אבל יש להעריך את הישגיו היחסיים שהעניקו לערב נראות מקצועית מכובדת, אלמלא הסט המיושן למראה, שדלותו בלטה במיוחד בתמונות הכפר..

הבלט 'ג'יזל'  שניחוח העידן הרומנטי אופף אותו, הוא אחד הבלטים היותר מוצלחים ואהובים והוא משמש פלטפורמה חשובה ומאתגרת בקריירה של כל בלרינה חשובה לאורך הדורות. הביצוע הייחודי של אוסיפובה על מאפייניו הכה רגישים פינה לה מקום של כבוד ביניהן.

כשהיא על הבמה, היא ממגנטת אליה את כל המבטים כדי לא להחמיץ את הניואנסים המעודנים שהיא מפזרת בעקבות כל משפט תנועתי. כל גופה משתתף בכל תנוחה ומשפט תנועה החל מרצף צעדיה הזעירים וזריזים על פוינט שגורמים לה להראות כמשייטת על הבמה ללא מאמץ, דרך סיבוביה המסתחררים כסופת הוריקן עד לשימוש המופלא שהיא מיישמת בתנועות הזרוע הרכות, חסרות המאמץ שיש בהם חן יוצא דופן כשל שפירית שקופת כנפיים, שמהדהדות את מגוון דקויות הביטוי על פניה..

ללא ספק, ביצועיה האנינים של נטליה אוסיפובה כאורחת הבלט הישראלי, יזכרו זמן רב מהסיבות הנכונות.