Dresden Frankfurt Dance Company. Choreography by Jacopo Godani. TAPAC, October 13

 

צילום: באדיבות יח'צ

סקרנות רבה עורר ביקורה הראשון של להקת דרזדן פרנקפורט (לשעבר, בלט פרנקפורט) בניהולו של ג'קופו גודאני. כזכור, היה זה וויליאם פורסיית' שהעלה את שמה של להקת הבלט מפרנקפורט על המפה לאחר שהתמנה למנהלה האמנותי והתגלה לעולם כולו כיוצר מבריק, מהפכן ואינטלקטואל כריזמטי שהשפיע עמוקות על שדה המחול וללא ספק, היה אחד הכוריאוגרפים החשובים ביותר בחמישים השנים האחרונות.. בשנים ההן, הוא הפך את הלהקה לאחת מהמובילות בעולם. רקדניו – ולא רק סילבי גיים-  המשובחים היטיבו לבצע את השפה המורכבת והחדשנית שלו, שדרשה וירטואוזיות, דיוק ויכולת לעקוב אחר המורכבויות של העבודות. הם אתגרו את קהל הצופים והותירו אותו חסר נשימה..

עם זאת, הלהקה ידעה טלטלות בתמיכה המוסדית שקיבלה וכן חלה תזוזה בקו האמנותי שפורסיית' התווה.  לפני כשנתיים מונה ג'קופו גודאני למנהלה האמנותי. זו הייתה בחירה מושכלת שהיטיבה לתאר את הציפיות מהמנהל החדש-יציבות ודרך עקרונית צפויה.

אחת מהחלטותיו הראשונות של גודאני כשנכנס לתפקיד, הייתה לשנות את שם הלהקה ובכך לתת ביטוי לשתי הערים הגרמניות ומחוזותיהם שמימנו את להקה בצוותא ולסמן עידן חדש- עידן גודאני.

המינוי היה בבחינת סגירת מעגל עבורו מאחר וגודאני הצטרף ללהקתו של פורסיית', 'פרנקפורט בלט' בתחילת שנות התשעים ונשאר בה כעשור כאחד הרקדנים המרכזיים. הוא הכיר לפני ולפנים את שפתו ודרך חשיבתו של פורסיית' ואת מסריו האמנותיים החדשניים., אותם הפנים, עד לפרט הקטן שבהם. הוא קבל את התפקיד בשעה שהוכר כיוצר עצמאי פעיל ומנוסה, שעבודותיו עלו בלהקות ידועות בעולם.

בתכנית הערב נכללו שלש מיצירותיו של גודאני ו'מטמורפרז' (Metamorphers ) שנוצרה למוסיקה של בלה ברטוק (Bela Bartok )פתחה את הערב. את הקוורטט מס.4 ניגנה רביעיית מודרן (string quartet no.4 played live by the great 'Ensemble Modern'  ) .

מיומנותו הרבה של גודאני בפיתוח ועיבוד קומפוזיציות ביד בטוחה וחוש אסתטי מפותח, הובילו לשמירה על במה תוססת ועם זאת נקייה ובהירה, כשהכוריאוגרפיה צמודה למוסיקה ומשרתת אותה, וזוכה בתמורה לרובד של חריפררפות עם "אדג'", לאור המוסיקה המלאה בצלילים הדיסוננטיים של ברטוק.

מאידך, רוחו של פורסיית ממלאת את חלל הבמה וגודאני כרגע לא לגמרי השתחרר. .

דבר חשוב אחד חסר לי בתכנייה של הערב. לא נרשמה השנה שבה עלתה כל אחת מהעבודות בבכורה וכן, באיזו מסגרת היא עלתה. אני יוצאת מההנחה כי לאור הזמן הקצר שבו גודאני מנהל את הלהקה, הוא לא יצר את העבודות במסגרת הלהקה הנוכחית.

שתי העבודות הבאות : 'הדים של נפש חסרת מנוח'  למוסיקה של מוריס ראוול ( Maurice Ravel ) שבוצעה על הבמה על ידי הפסנתרן הנפלא רוסלן בזברוז' ו' מוטו פרפרטואו ' למוסיקה של להקת NORD 48 של המוסיקאים אולריך מולר וזיגפריד רוזרט   ('Moto Perpetuo'  with music  by 48NORD ) מביאים עוד מעבודתו הדקדקנית של גודאני, אך יש בהם מידת חופש גדולה יותר שמאפשרת לו למתוח ולחקור את סולם הלקסיקון של הרקדנים עוד יותר וזה בא לביטוי במיוחד ביצירה האחרונה, אולי משום שהמוסיקה משחררת עוד חבל  מהבחירות הקודמות שכבר נתקבעו כקנוניות עם כל המשתמע מכך ואילו '48 נורד' שוזרים סאונד אלקטרוני יותר המזוהה יותר עם סאונד המחובר יותר להווה.  

בשורה התחתונה, גודאני מביא עבודות שניתן לשייך למחול שעוסק עמוקות בצורניות של התנועה ובדיקת היכולת האנושית דרך פריזמה זו ומתרחק מסוגות שנשענות על נרטיבים מודגשים או מסרים- שכלתניים, רגשיים או בעלי אג'נדה-  שרוטטים מתחת לפני השטח. העבודות עשויות במיומנות ושקידה רבה, ושומרות מהרבה בחינות על פרופורציות שמרניות של המחול המיינסטרימי. נקווה שבביקורו הבא, ירגיש היוצר נח להביא לקהל שלנו גם עבודות שבבסיסן תעוזה ואתגר.