קולבן דאנס- 'אינטר-פייס', 12/2/08 סוזן דלל

אורה ברפמן

להקתו של אמיר קולבן, מהכוריאוגרפים היותר ותיקים במחול העכשווי בישראל, מעלה את יצירתו החדשה 'אינטר-פייס' בהרכב רענן של שבעה משתתפים. הרכב חזק, אולי חזק מבעבר, דינמי, מעז ומלוכד. עיצוב תלבושות מוצלח של ליהי זהר וחגית אביר, צבעוני ועכשווי, תומך להפליא בנושא היצירה ובאווירה שמנסה קולבן ליצור. המחול האישי בא לאחר שקולבן מצא בת זוג באחד מאתרי השידוכים שבאינטרנט והוא חושף את עולם הקשרים הוירטואלים ואת היתכנותה של אהבה באמצעותם.

תמיכה ויזואלית לריבוי ההזדמנויות ברשת מחד ומאידך בעובדה שאותו ריבוי מוליד מצג משתנה ומתחלף שבו האישיות הספציפית נוטה להימחק, להתחלף ולתעתע נוצרת באמצעות שרשרת דינמית, מתחלפת של פרופילים שערכה מאשה וייזל, אמנית מדיה דיגיטלית ובת זוגו החדשה של קולבן.

שני המסכים הקטנים, על כל העניין שבהם, מתגמדים בחלל הבמה ומשמשים מרכיב מהוסס משהו, שאינו מספק נדבך עוצמתי יחסית למתרחש על הבמה. עם זאת יש לציין כי כשלעצמה, סדרת הפנים ( (faces המתייחסת לאחת מהפנים בשמו של המופע- מוקפדת, מדויקת ועשוייה היטב מבחינה טכנית. עם זאת, השימוש בווידאו שגור מזה שנים וראינו פעמים רבות איך שימוש מושכל עשוי לרבד את הפן הבימתי בדרכים מורכבות ורבות.

כמו רבים מעמיתיו, קולבן משתמש בקולאז' מוסיקלי מכל הבא ליד מהקנון לפופ, מהפולקלור לקלאסי, בתערובת לא מובחנת ויש היאמרו: פוסט מודרנית. בכל מקרה, חסרה יד של מוסיקאי-עורך שיקשור את הקצות והמעברים באופן מתוחכם יותר.

כמעט מובן מאליו שהרקדנים דוברים שפת גוף ברוח הזמן, ביטוי שפירושו לאורך מרבית העבודה: חומרים נדושים למדי, חלקם דומים להפליא לשפת תנועה המוכרת מיוצרים מקומיים נחשבים. לא שקולבן באמת נזקק להיצמד לאחרים. היו לו בעבר ביטויים מחוליים מקוריים ועקבותיהם אכן צצים גם בעבודה הזו בחלקיקי הסולו ואחדים מבין הדואטים בעיקר. החלקים האנסמבליים מרנינים ורעננים פחות מבחינה זו ויש בהם נסיון לדבר בשפה צעירה, זרוקה לעתים ופופוליסטית. אחרים, ודוגמא זוטא הוא הטנגו העילג שהיה נציגם המובהק או שמא פרודיה על הפן היותר שטוח ב 'רקדן נולד'. היו מבין הקטעים כאלה שבאו לבטא רעיון מילולי ובכך חולשתם, הכוונה לשם דוגמא, אותו 'מצעד' שלשת הזוגות בדרך לחופה שהתנדנד בין כמה מסרים סותרים וחסר מיקוד, או 'בן לוקח בת' שהצביע על שינויים בהתיחסות לזוגיות אלטרנטיבית ועל שינוי ביוזמה מיגדרית של העידן הנוכחי וכל אלה באים לביטוי באמצעים מסכתיים של תאטרון מחול בסיסי, ג'ובנילי בעיקרו.

המקום בו זה כן עבד ועבד היטב, היה בכמה מהדואטים שהצביעו על תחילתה של בניית אמון מהוססת והסתיימו בקבלה של האחר.

בגדול, עבודה זו שמנסה להצביע על כך שקולבן מאד ער לחידושים בני זמננו, מתבססת על נרטיב מאד ספציפי ושיקופו באמצעות תנועה, בהחלט אינו קונספט שובר גבולות.

המבנה המקוטע של היצירה, על ריבוי ההתחלות הלא תמיד ממומשות שבו- היה נכון בעיקרון, גם ההחלטה לסיים סצינות בקטיעה פתאומית וירידה אגבית מהבמה, עבד היטב.

בסך הכל דרכו של קולבן במבוכי המחול הישראלי המתחדש חצו כמעט כל צומת בשלושים ומשהו השנים האחרונות ובמונחים מקומיים הוא כמעט דינוזאור. בצוק העיתים לא אחת הוא השיל את עורו וצימח חדש ואף הדחף ליצור, כך נדמה, לא רק שלא דעך אלא התחזק והכי חשוב, האופטימיות שם במרכז, מונחת גלויה לעין כלוקולבן המעודכן, כמו הקדוש ולנטין אומר:יש אהבה והיא תנצח.

[ad]