Beijing Dance Theater – Hase, TAPAC, June 5
תיאטרון מחול בייג'ין- ערפילים, TAPAC , 5 ביוני
צילומים : באדיבות יח'צ
אורה ברפמן
למנהלת האמנותית וכוריאוגרפית הבית של תיאטרון המחול מבייג'ין ואנג יואניואן (Wang Yuanyuan ) יש רקורד מרשים. היא צמחה מלב הממסד. ראשית דרכה הייתה בבלט הלאומי של סין, אחר כך יצרה עבודות למספר להקות, ועבדה עם בימאי קולנוע מוערכים בסין ובהם יוצר 'הפנסים האדומים' זאנג יימו ( Zhang Yimou) . היא תרמה גם לאירועים לאומיים מרכזיים, כמו מעבר הונג קונג שהייתה חלק ממושבת הכתר הבריטי והשבתה לסין ולאירועי פתיחת האולימפיאדה ב- 2008, יחד עם יימו. היא הקימה את להקתה לפני שש שנים ובונה לה שם כאחד היוצרים המובילים של מחול מודרני בסין.
בניגוד לכתריסר או יותר להקות שהגיעו עד עתה מסין , יואניואן נמצאת בעבודה זו מאה אחוז עם הפנים למערב. על פניו אין בעבודות שלה חיבור מודע לתרבותה הלאומית. המוסיקה מערבית לגמרי, בתנועה ובתלבושות אין הד למרכיבים אתניים אופייניים ( כמו בלהקת המחול טאו שסיימה לא מכבר ביקור בסוזן דלל). זו עבודה מופשטת, בלי זרמי נרטיב סבלימינלים . אם הולכים מעט יותר רחוק, אפשר כמובן סייג ולפתח את נושא תפיסת הזמן בתרבויות המזרח, או לזהות תנועה מסוימת עם אמנויות לחימה, אבל אלה כבר הוטמעו גם במחול המערבי.
עבודתה 'ערפילים' מתייחדת גם בכך שהיא עבודה באורך מלא ולא אסופת עבודות על נושאים שונים כפי שעשו שאר הלהקות מסין שהופיעו בישראל.
לטוב ולרע, מהרבה בחינות עבודה דומה יכולה הייתה להיווצר על ידי כוריאוגרף מכל מדינה אחרת.
כשעולה האור נחשפים רקדני הלהקה עומדים ללא ניע ולאט מתחילים להסב צוואר, להרים זרוע, לוקח זמן להבחין שבסיום תנועה הגוף ממשיך לחוות אדוות תנועה ואינו עוצר בבת אחת. רק אז מבינים שהמצע עליו עומדים הרקדנים הוא רך ואינו מאפשר יציבות מוחלטת. הכל גמיש, נזיל, מעורער, ארעי. חישבו דיונה רכה, חישבו מזרן מים. הבמה לא מספקת תמיכה מלאה והגוף נזקק למאמץ יתר ולו רק כדי להישאר יציב. אבל אותה מכשלה, היא זו שמאפשרת לגוף לעשות דברים שאי אפשר לבצע על במה רגילה, כמו נפילה בגו זקוף על הפנים או בגב קעור לאחור, או קפיצה נחשונית מקבילה לקרקע בה הגוף נדמה כצף מעל הבמה עד שנוחת ללא זעזוע. בכלל הערב מלא במגוון מרשים ועשיר של נפילות מרהיבות. חישבו טרמופינה.
ניכר כי ליואניואן יש מיומנות רבה בארגון החלל והיא התמקדה לא מעט בגיוון הקומפוזיציות. לאורך חלק ניכר מהערב, הרקדנים היו מרוכזים בתפקיד ובמטלות ושמירה על המבנים המדויקים וכמעט לא התייחסו אחד לשני והבעת הפנים אף היא נותרה חתומה לאורך מרבית הקטעים.
חלק מזה הוא תוצאה של הקושי לבצע במדויק את הנדרש מהם על המצע החמקמק. אני תוהה אם אלה מזרני ויסקו שעשויים מחומר גרגירי חדיש.
מדברים על מצע ונזכרים מיד בפינה באוש שריפדה במות באדמה, בדשא, במים ובהר פרחים. קשה שלא להיזכר בהשפעה העצומה שנראתה בישראל של מחול על מצע לא שיגרתי וזה היה בפולחן האביב של פינה באוש במחצית שנות השמונים. זכורים לי אזכור כל הפרטים על בחירת האדמה שעליה ירקדו הרקדנים ועל שקי אדמת הכבול שהובאה לבמה. קל היה לחבר את הבחירה באדמה הכהה על הבמה ונושא המחול שעוסק בפולחנים קמאיים.
כאן, אני סבורה, החיבור נדמה כשרירותי. נושא העבודה, על פי דברי המנהלת בתכניה, קשור לנושאים אקולוגיים שגורמים נזק לאוכלוסיה ודאגה לרווחתם בעוד קיומם בעתיד לוט בערפל. 'ערפילים', הוא תרגום ישיר ל Hase, אבל מתקשר על פי וואנג גם לערפיח בביג'ין ובערים המתועשות, וגם לערפול הדרך האידיאולוגית שעוברת על סין שהקדמה קפצה עליה, ומצאה אותה במספר מובנים- לא מוכנה.
עשן ואובך אכן היו למכביר על הבמה והאלה מצטלמים נפלא במיוחד בתאורה המרהיבה של התאורן (Han Hang) ומעצב הסט טאן שאויואן (Tan Shaoyuan ) שאחראי על הפיכת מסך אחורי ניטרלי לקיר זהוב עשיר בטקסטורות באמצעות אור בלבד.
את התכנים האנושיים, הרגשיים, את האווירה ומצבי הרוח המשתנים, הכניסה וואנג באמצעות מעצבי התפאורה והתאורה ובבחירות המוסיקליות המובחרות שלה. היא השתמשה בשני מקורות מוסיקליים שהעניקו עומק למחול, מוסיקה מתוך כמה עבודות מאת המלחין הפולני הנריק גורצקי ( Henryk Gorecki) משולבים במוסיקה של מלחין נורווגי שנודע בשם ביוספר ( Biosphere) שעוסק במוסיקה נסיונית של טכנו-אמביינט.
בערב לא חסרו תמונות יפהפיות. למען האמת, היו הבזקים כאלה לעשרות. אלא שהניכור האפיל עליהם. עם תרצו- עירפל. לא ממש הורגשה מעורבות הרקדנים שהיו עסוקים ב'הישרדות' טכנית משלהם נוכח אילוצי סביבתם הפיסית. ההיקסמות מאותם רגעים, כמו נפילות על הצד באוניסונו נפלא ועוד ועוד, הפכו לפוטו אופ מתסכל למבט שלא דרך עדשה.
על כל פנים, אותם מעמדים רבי יופי סיפקו לא מעט הזדמנויות לרקדנים הצעירים והנפלאים להיראות במיטבם.
