להקת המחול המודרני, בייג'ין, ) BMDC) 'פריחת הזמן'. כוריאוגרפיה: גאו יאנג'אז'י , סוזן דלל, 18 בפברואר.
צילום באדיבות יח'צ
אורה ברפמן
להקת המחול המודרנית מבייג'ין היא שליחת תרבות של משרד התרבות הסיני בשיתוף עם שגרירות סין בישראל שמקיימים יחסים הדדיים מתמשכים עם מרכז סוזן דלל שנהנה מתמיכתם.
אני מקדימה דברים אלה במיוחד לאור הנאום הנלהב שנשאה שגרירת סין החיננית שעשתה מאמצים כבירים לשגר לקהל ברכות בעברית. היא אף הפנתה דברים ישירות לקהל וביקשה את השתתפותו הפעילה במלמול ברכות לראש השנה בסינית. כן, כן. סינית אני מדברת אליכם.
בימים אלה נפתחת שנת הנחש. השגרירה שמודעת לסמל הרשע הקמאי הזה ביקשה לנחמד אותו למעננו והציעה לכנותו מיני- דרקון. הרבה פחות אמיתי ומאיים מנחש. קניתי.
בדבריה בערב חגיגת תרבות זו היא הכבירה בנתוני צמיחה כלכלית בסחר, תיירות ומנתה גידול של מיליונים לכאן ולשם. מכאן סביר להניח שלהקה רשמית זו באה לייצג דימוי לאומי- תרבותי מסוים שיאיר את האומה הסינית הגדולה באור חיובי בעיני הקהל. קהל שיעריך את השפה החזותית שמונגשת קלה לעיכול לא רק בזכות הדימויים השחוקים והמוכרים של מניפות, שמשיות נייר אורז ויריעות בד מתנפנפות בחלל, שמוכרים לנו משלל ביטויי אמנות פופולרית.
ללהקה מסר שנתמך על ידי הממסד הפוליטי שמטרתו לומר למדינות העולם שסין איננה הענק הדורסני שעתיד להיות הכוח הכלכלי ( וכל המשתמע מכך) בעתיד הלא רחוק, מהלך שגורם ללא מעט לחשוש מחיסול ההגמוניה המערבית, אלא מדינה רחבת אופקים, סקרנית, פתוחה, סופגת השפעות ומפנימה אותם בדרכה ומציעה בתמורה אלפי שנות מסורת משלה.
תרבות עממית משומרת ומשודרגת תמיד הייתה חביבה על מדינות מתפתחות, ראה תמיכת משרד ההסברה הישראלי שמנגיש שינוע מופעים מסוג מאד מסוים לחו'ל.
יוצרת 'פריחת הזמן' לוקחת אותנו למסע הנצחי מפרספקטיבה של הפרחים. "חלוף ארבע העונות הוא כמו נשימה אלוהית, של השמיים והארץ. רוח החיים באה לביטוי במחזור הנביטה, גדילה, פריחה, קטיף ומוות…. הפרחים שם עיניו של היקום, עדי מסע החיים… ארבע העונות הן כמו 'פריחת הזמן".
ואכן, פרחים לרב מלווים את הרקדנים בכל אחד מעשרים וארבעה פלחי הזמו שבשנה הקלנדרית, פרחים שלכשיבלו, יעברו לעולם שכולו טוב ובו אופציות להתגלגל בעתיד בשפיריות או שפנפנים, כמדומני.
במופע לקחו חלק תשעה רקדנים לא רעים. לא משהו יוצא דופן, אבל בנסיבות הללו, די סביר. לי הם נראו תמימים להפליא, מלאי רצון טוב ותחושת שליחות שמצביע על הגשה חיצונית של התכנים, אבל קשה להאשים רק אותם. הכוריאוגרפית הצליחה לשאוב מאינספור מקורות מהיקב והגורן, כלומר, מהמזרח הרחוק והמערב הקרוב. קורט ריקוד עממי, שמץ מהאופרה הסינית, דמויות מיתולוגיות,אגדתיות , לוחמים עזי מבע לצד שפגאט לתפארה וניסיונות מגושמים להנפת בת זוג בשיטת קונטקט שנות השמונים. לא מעט קלישאות שמאששות את הדימוי שיש לתייר מזדמן בקרבת התרבות הסינית, במובן השטוח של המילה. חבל, כי יש כנראה גם בסין יוצרים אחרים ולראייה בא שן ווי.
המכשלה העיקרית טמונה במבנה שבא לעקוב אחר החלוקה ל- 24 תתי עונות בחלוקה משנית של ארבע העונות, והיוצרת לא ויתרה לנו על אף אחד מהם. במסגרת 90 דקות לא התאפשר לה לפתח רעיון תנועתי לעומק. אפשר לומר שהיו לה לא מעט הברקות ויזואליות כפתיח להצגת כל תת-נושא. אבל מהר הסתבר שמדובר בווריאציות שלא הובילו למקום מעניין יותר. אם פעם זוג בנות בשיער פזור נכנסו עם עלי לוטוס אדירים והשתעשעו בקווי הגבעולים הענוגים, מאוחר יותר עלתה רביעיית בנות עם עלי בננה. בין סצינות ממיטב הפלורה האוריינטלית נקלעו לפרקים קבוצה מסקרנת, טכסית- מיתית של בני לוויה לנסיכה עטופה בשכבות בד דקיק לבן שהזכירה את הדמות הנשית מ'נמר דרקון', שאוחזת קני עשב דמויי חרבות. מאחוריה התנהל בטיכסיות דמות גבר מאופר שעל ראשו עיטור קרניים מסועפות או שמא היה זה עץ מרובה עפאים בשלכת.
אפשר כמובן להכביר מילים על שילוב המוטיבים הבודהיסטיים במקצבי התופים ובקפיצות האופיניות לאמנויות הלחימה, או להתפייט על סגנון התלבושות האסתטיות כמרכיב מוביל בארכיאולוגיה הפוליטית של המחול שעבורו ההיתוך היברידי הוא אמירה חברתית.
ואפשר גם לומר שזה היה ערב שלא באמת הציג תרבות סינית עכשווית נועזת, מחפשת דרך, חקרנית ומעוררת מחשבה. זה היה ערב תצוגת תכלית לא מתוחכמת במיוחד. בנויה גרוע, מוצפת בעודפות מכל סוג. לא עולה על ערבי רוויו לתיירים שבעים שמחפשים משהו עם ריח אקזוטיקה שיחזק את הדימוי שכבר יש להם בראש. ושרק לא יאתגרו אותם יותר מדי. בקיצור, סוג של ערב שקופיות מהטיול המאורגן האחרון. ערב שהנוכחים רק רוצים שייגמר. ערה שעושה שירות מפוקפק למחול הסיני העכשווי.