צילום באדיבות יח'צ

לאחר תקופה של הפרדת כוחות, חזרו הכוריאוגרפים ענבל פינטו ואבשלום פולק ליצור יחד, כפי שעשו במרבית שני העשורים האחרונים.

שמה של העבודה –עצקרח, מעלה שלל אסוציאציות ולא מעט ציפיות.

גם המסר שנשלח טרום בכורה מסקרן: "מסע גילויים מרתק בין השכבות הארכיאולוגיות ביצירתם המשותפת… ממרחק מבוקר הם חוזרים יחד אל נופים מוכרים..כמו מכתב מארץ רחוקה" וגו'. אם כי ניסוח קצת נמהר השולח להביט אחורנית בחיפוש אוצרות ארכיאולוגיים בני עשר, לדוגמא.

זה הזמן שעבר בין Rushes, עבודתם מ- 2007 לפילובולוס, בשיתופו של רובי ברנט , שהיא הבסיס, השלד והלב של העבודה החדשה- עצקרח. ההבדל בין השתיים הוא עשר שנים ושלושים דקות. עצקרח היא עבודה באורך מלא, דהיינו שעה.

ב-2009 כבר ראינו את Rushes, מבוצע על ידי להקתם של פינטו-פולק עם רקדנים ישראלים. וכך כתבתי אז באתר 'ריקודיבור' : "עניין רב עוררה העבודה של פינטו-פולק- ברנט, ראשס ((Rushes , שבוצעה בארץ, כאמור, על ידי רקדני פילובולוס. ביצועם של הרקדנים המבריקים והמיומנים של הלהקה האמריקאית היה מרהיב והותיר רושם עז כשובל ניצוצות מתמהמה גם אחרי ירידת המסך. זו הייתה, לבטח, אחת מהיצירות היותר מיוחדות ברפרטואר השנים האחרונות של פילובולוס.

צפוי היה שהגרסה המקומית עם להקתה של פינטו תהייה שונה. הליטוש הטכני מעט יותר מגורען, אבל הקבוצה בה לקחו חלק עידו בטש, נגה הרמלין, שי הרמתי, שיר מדוצקי, אנדריאס מרק, צביקה פישזון, שי פרת, דנה שובל וניר תמיר רקחה קסמים משלה.

היצירה בת ה-30 דקות היא מחול גדוש בקריצות קומיות. הרקדנים העניקו למימד התיאטרלי החריף שלה עומק בזכות עושר יכולות ההבעה, תנועה וירטואוזית יחד עם נינוחות מפליגה, דיוק בפרטים וקול ייחודי לכל משתתף. כל אלה זכו בעטיפה חמה ומנחמת של הומניות שופעת לא פחות מההומור.

אפשר היה לנחש כי השפעות סגנוניות שהובילו לקומדיות המצבים של הסרט האילם, הסלפסטיק וחדוות תיאטרון האבסורד לא זחלו לתודעה במקרה. המצאה, מקוריות וחן בלתי נדלה הותירו חיוך מתמשך לכל אורכה של היצירה.

כמו כל יצירותיה הקודמות, לאסתטיקה הפואטית יש תמיד מקום בשורה הראשונה, הדימויים מטופלים עד לפרט האחרון ותמיד מנכיחים את מימד העל- מציאותי, הפנטסטי.

פינטו-פולק יוצרים צוות מהודק, מנוע יצירתי גדוש עוצמה וכשהוא במיטבו, כמו כאן, הוא מבריק, מצחיק, עוצר נשימה, אך גם חדור פיוט ועצב בה במידה שהוא קרקסי."

השאלה אם אחרי החפירות בין השכבות וההתכתבות עם העבר, ארץ רחוקה וזמן אחר הניבו עבודה שהיא עמוקה יותר, מרשימה יותר, שונה במהות מקודמתה, עבודה שעטתה צביון משלה, עם מרכיבי זהות ייחודיים? חוששני שלא.

לא כולם ראו את 'ראשס' ומאד יתכן שמי שיראה את עצקרח, ללא המטען של 'ראשס' יראה דברים אחרת, אבל הציפיות שלי מיוצרים כה מוערכים, גבוהות יותר.

נראה שפינטו ופולק ביקשו לשמור את החומרים המקוריים, להוסיף קצת וריאציות על מרכיבים קיימים, כדי לשמר אחידות סגנונית ולשמור על  אופייה המקורי של היצירה. עם זאת, הם לבטח שאפו אחרי תהליך התכה להוציא יצירה עצמאית ורלוונטית, במידה שתצדיק את שמה החדש. זו מטרה מאתגרת הרבה יותר מה שזה היה נשמע אולי בתיאוריה.

'ראשס' הייתה עבודה מתומצתת ומהודקת במיוחד ונהנתה מצוות נפלא של רקדנים נפלא. גם בעץ קרח משתתפים רקדנים טובים, אחרים. גם כאן, ניכרת הפדנטיות הרבה של שני היוצרים והאופן שבו הם מטפלים בעל זיע וניע על הבמה. ברור שלא מדובר בעבודה רשלנית, אלא בעבודה שבתהליך הרחבתה, הלכו לאיבוד כמה וכמה דברים שפגמו במקצב ובאינטנסיביות המיוחדת לאורכה של העבודה, בשיווי המשקל המדויק של חלקם היחסי של מרכיבים מסוימים. לתהליכים אלה הייתה השפעה על האופן שבו התהוותה העבודה החדשה. זו נראית לי מדוללת יחסית לקודמתה.

עדיין יש בעצקרח סצנות מרהיבות, מלאות דמיון יצירתי, ביצוע מרשים, בעיקר של הרקדנים הגברים. רובן לקוחות מהעבודה המקורית, מבלי שקיבלנו מידה הולמת של חומרים חזקים חדשים. התפקיד שנתפר לצבי פישזון, לא פותח בדרך משכנעת שתסביר את כל הכניסות והיציאות לאורך העבודה בסגנונה של הפרסונה הבימתית, המעט חנוך לווינית שהפכה קצת קלישאית. היו עוד מספר אלמנטים שתפחו והתארכו בוריאציות שונות, כמו מרכיב צורני מיוחד שבו הרקדנים נגררת עלידי בן זוגה ומחליקה בגרביים על הבמה ומדמה צעדים של מחליקה על הקרח, או חלק מתפקידי הרקדניות בלבן בעיקר במחצית הראשונה. כל אלה ואחרים שהחמצתי אולי, הם חלק מהמחיר של הרפיית הלכידות בעצקרח.

הסצנות היותר מרשימות כמו טריו בנים אקרובטי, הקרוסלה, סרטון האנימציה האמנותי של פיטר סלצקה , דואט הבנות בשחור על הכיסאות, ( המרפרר גם ל'עטוף"?), הם הליבה של העבודה הקודמת. השאלה אם באמת היה חשוב להרחיב את 'ראשס' המשובחת כדי לקבל עבודה שהיא בסדר כמו עצקרח. התשובה, נקווה תגיע בפעם הבאה שהלהקה תעלה עבודה חדשה לגמרי.

————————————

רשימת הרקדנים : ג'רמי אלברז', אריאל גלברט, נגה הרמלין, אופיר ינאי, מרתה-לואיזה ינקובסקה, קורדליה לנגה, מורן מילר, עמית מרסינו, צבי פישזון.